התכנים באדיבות מרכז סגול למוח ותודעה, ביה"ס לפסיכולוגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה

סגנונות רגשיים – הקדמה: הבסיס המוחי של רגשות


 

כיצד סגנונות רגשיים משפיעים על ההבדלים הבינאישיים שמייחדים כל אחד מאתנו ואיך אפשר לכוון אותם כדי להיות מי שאנחנו רוצים להיות.

arrow

 הקדמה: הבסיס המוחי של רגשות ומה בין מאפייני אישיות וסגנונות רגשיים

נאוה: להתחיל בסיפור אישי שקשור לרגשות ולהבדלים אינדיבידואלים ברגשות

נועה: את יודעת, עולם הרגש, וההבדלים בינינו בתגובות והתמודדויות רגשיות זה משהו כ"כ מרכזי בחויה ובחיים שלנו. איך את מסבירה שלמרות שרגש הוא חוויה אנושית מאוד בסיסית, למרות שיש לרגשות חשיבות הישרדותית אדירה, ולמרות שאנחנו עוסקים הרבה ברמה האישית והחברתית ברגשות (זה בעצם הכוח המניע שלנו במידה רבה), התחום של חקר מוח רגשי הוא תחום צעיר מאוד. למה בעצם רק בשנים האחרונות הוא צובר תאוצה?

במשך שנים רגשות נחשבו לחלק הרך, הסובייקטיבי של החוויה האנושית, בעוד הקוגניציה נחשבה למה שמאפיין את האדם. אבל בשנים האחרונות התחילו להבין שתפקוד רגשי תקין עומד בבסיס כל היכולות האנושיות המורכבות, החל מחשיבה רציונאלית וקבלת החלטות ועד ליכולת להתמודד בצורה עמידה מול תהפוכות החיים.

זה מעניין שאת אומרת את זה, כי בדיוק אתמול הייתי בחנות ספרים ונעמדתי מול מדף של ספרים שכולם נותנים עצות, החל מאיך לקבל החלטות נכון ועד לאיך להתמודד עם לחצים בחיים. ובדיוק חשבתי לעצמי שגם בספרים האלה וגם במחקרים מדעיים תמיד מתייחסים לאנשים כאילו כולנו דומים. אבל בעצם, ההבדלים בינינו כל כך גדולים לפעמים. למשל יש אנשים שמול קשיים יוכלו לווסת את הרגשות שלהם בקלות ולהתמודד ויש כאלו שיצאו לגמרי מאיזון ויהיו מעורערים, או יש כאלה שתמיד רואים את חצי הכוס המלאה וכאלה שתמיד את חצי הריקה.

את צודקת שלהתייחס לאנשים כאילו הם מאוד דומים גורם לנו לפספס הרבה דברים חשובים. אני חושבת שבאמת אחד הדברים המרגשים שקורים בתקופה האחרונה במדעי המוח זה שמתחילים לעזוב את ההתעניינות בממוצע ודוקא מתעניינים יותר בהבדלים ובשונות בין בני אדם.

אבל בעצם כבר לא מעט שנים פסיכולוגים חוקרים אישיות ומנסים לאפיין דפוסי אישיות שונים. למשל יש מודל שנקרא ה- BIG-5שאומר...

מימדי ה-BIG-5:

מוחצנות (האדם המוחצן מפנה אנרגיות כלפי חוץ. הוא מעורה בחברה, פעלתן, אסרטיבי והרפתקני. האדם המופנם, בעל הדירוג הנמוך בסקלת המוחצנות, הוא ביישן, שקט וזהיר)

נעם הליכות (בעל דירוג גבוה בסולם נועם ההליכות מאופיין בטוב לב, בטאקט, בנכונות לשתף פעולה ובנדיבות. בעל הדירוג הנמוך הוא ציני, קשה, גס ואנוכי).

מוכוונות (מיקום גבוה בממד המוכוונות מצביע על נכונות לעבודה קשה, אחריות, מעשיות ויכולת להתמקד במטרה. מיקום נמוך פירושו עצלנות, חוסר אחריות, הנאה מההווה ורישול).

יציבות רגשית (נוירוטיות, האדם היציב רגשית הוא רגוע, בעל ביטחון עצמי וקר רוח. לעומתו, הנוירוטי נתון לרגש נחיתות ולהיסטריה ואפוף בחרדות).

פתיחות מחשבתית (יצירתיות ונכונות לחקור כיוונים אינטלקטואליים חדשים ולהתעניין בשלל תחומים, דמיון, וחיבה לאמנות, הן תכונות המאפיינות אדם בעל דירוג פתיחות מחשבתית גבוה. צר האופקים, לעומת זאת, מוגבל בתחומי העניין שלו).

נכון, והמודל הזה, בתור מודל פסיכולוגי,  הוא מודל כנראה ממש לא רע כי הוא מצליח לנבא כל מיני התנהגויות של אנשים בכל מיני מצבים. אבל יש בעיה עם כל המודלים הפסיכולוגים שפתחו עד היום – לא ממש מצליחים למצוא את הדפוסים האלה בצורה ברורה במוח....

והרי ברור שזה קשור למוח. זה מזכיר לי את הסיפור המפורסם על פיניאס גייג'...

אז אחד הדברים המלהיבים שקורים עכשיו בתחום חקר המוח הוא שמדעני מוח מנסים לבנות מודל מוחי להבדלים בינאישיים ולהסביר באמצעות התבוננות על כל מיני מנגנונים מוחיים למה אנחנו כל כך שונים אחד מהשני לא רק בהתנהגות אלא גם בהתמודדות עם מה שהחיים מביאים לנו.

זה באמת מרגש לראות איך מדעני המוח לא חוששים להיכנס לעולמות הפסיכולוגיה. ומשום מה יש לי הרגשה שאת לא תוותרי ושעכשיו אנחנו נדבר על זה קצת. אז איך אפשר להסביר הבדלים בינאישיים באמצעות המוח?

אז אחד מחוקרי המוח שהכי מובילים את קו המחשבה הזה הוא ריצ'י דודיסון מאוניברסיטת וויסקונסין. והוא מציע שאת ההבדלים בינינו אפשר להסביר באמצעות משהו שהוא קורה לו "סגנונות רגשיים" שזה בעצם תגובות אופייניות של המוח להגיב לכל מיני מצבים שאנחנו נתקלים בהם בחיים. הוא מציע שיש 6 סגנונות רגשיים שההבדלים ביניהם הם הבסיס להבדלים בינינו.

נשמע ממש מסקרן, אבל מה זה נותן לנו מעבר למה שהמודל של האישיות שפתחו בפסיכולוגיה נתן? שם חילקו ל-5 דפוסי אישיות וכאן ל-6 סגנונות רגשיים.

אני חושבת שיש כאן תוספת מהותית: כל אחד מהסגנונות הרגשיים שהוא מציע קשורים לאיזה מנגנון או רשת מוחית. עכשיו אפשר להתחיל למפות איך הבדלים בתפקוד של כל אחד מהרשתות האלו קשור להבדלים בהתנהגות. זה הבסיס להתחיל לבנות גשרים בין  מוח לגוף לנפש. ויותר מזה, כיוון שאנחנו יודעים שהמוח פלסטי ואפשר להשפיע על מנגנונים מוחיים שונים, זה אולי יאפשר לנו לפתח שיטות טיפול מותאמות אישית ומוחית.

הצלחת להדליק אותי. אז מה את אומרת שנקדיש עכשיו כמה מפגשים להבין יותר טוב מה זה הסגנונות הרגשיים האלו ולמה זה יכול להשפיע על החיים שלנו?

אני בעד, אני מציעה שבפעם הבאה נדבר על הסגנון הרגשי הראשון שריצ'י דודיסון מדבר עליו ונקרא באנגלית resilience ובעברית הייתי קוראת לזה "התאוששות רגשית".

סגנון רגשי 1: עמידות/ חוסן

למה אנחנו שונים ביכולת התאוששות שלנו מארועים ריגשיים – רמת החוסן הריגשי שלנו –
ואיך זה קשור לטיב הקשרים המוחיים בין אזורים מסויימים במוח שנבדלים מאדם לאדם.

 נועה: סיפור אישי שקשור למשהו מעצבן שקרה בדרך לאולפן ואיך התמודדה איתו

נאוה: את יודעת, מה שסיפרת לי עכשיו ממש מתחבר למה שדיברנו עליו בפעם הקודמת. זוכרת שבפעם הקודמת דיברנו על חקר מוח רגשי ועל התאוריה של ריצ'י דייוידסון שמנסה להסביר את השונות הבינאישית שלנו דרך סגנונות רגשיים, שהם בעצם סוג של מימדי אישיות עם בסיס מוחי? אז איך שהגבת למה שקרה לך הבוקר בעצם קשור לסגנון הראשון, שנקרא resilience,או אני הייתי מתרגמת את זה "התאוששות או עמידות רגשית". אנשים נעים על רצף – בין כאלה שמתאוששים מהר מאירועים קשים או לא נעימים וכאלה שלוקח להם הרבה זמן להתאושש.

וזה קשור לאיזה מנגנון מוחי מסויים במוח שלי?

כן, גילו שמה שיקבע אם את מאלה שמתאוששים מהר או לאט הוא הפעילות בתת רשת במוח שלך שמערבת אזור מרכזי שקשור לתפקוד רגשי שנקרא האמיגדלה, וחלקים הכי קדמיים של האונה המצחית שנמצאת מעל העיניים שלנו. המסרים שעוברים מהחלקים הקדמיים לאמיגדלה ומהאמיגדלה לחלקים הקדמיים יקבעו כמה מהר המוח מתאושש מאירוע שלילי.

זה קל להבין למה את מדברת על המעורבות של האמיגדלה. זה אזור שידוע שהוא קשור מאוד לרגשות. אבל את מדברת גם על מעורבות של האונה המצחית הקדמית. זה הרי אזור שקשור לתפקודים קוגנטיביים גבוהים כמו קבלת החלטות, תכנון תוכניות ועוד. מה לו ולרגשות?

האזורים המוחיים במוח משמשים לשליטה בקרה וויסות של הרבה תפקודים מוחיים. בדיוק באותו האופן הם גם עוזרים לווסת ולכוון עוצמות רגש. אבל יש הבדלים בינאישיים גם ברמת הפעילות באזורי רגש כמו האמיגדלה, וגם ברמת השליטה והבקרה של האזורים המצחיים עליהם. ולכן אנחנו נבדלים באופן שבה אנחנו מגיבים ומתאוששים ממצבים רגשיים שונים.

אני יכולה להבין למה ריצ'י בחר לקרוא לזה סגנון רגשי: יש לזה השלכה על המון מצבים בחיים וממש צובע את ההתנהגות שלנו בגוונים ייחודיים! עד כמה אנחנו לחוצים, כמה זמן אנחנו טרודים בדברים שכבר עברו מזמן, בויכוח שעבר או משהו שמישהו אמר לנו, היכולת שלנו להתאושש מאבל או אסון, היכולת שלנו להתמודד עם ביקורת או מצבים לא נעימים.

נכון מאוד, ואני מזמינה את המאזינים שלנו עכשיו להרהר לעצמם איפה הם נמצאים על הרצף הזה ואיך הם נוטים להתמודד ולהתאושש עם מצבים מרגיזים,  או מעליבים, או מצבי ביקורת או מצבים של אובדן וקושי. אבל החדשות הטובות - ואני כבר רומזת פה על משהו שנדבר עליו בהמשך הסדרה הזו – שאפשר להשפיע על הפעילות של הרשת המוחית הזו ולכן אפשר להזיז את עצמנו על פני הרצף של סגנון ההתאוששות למקום שעושה לנו טוב יותר.

אז בנימה אופטימית זו נסיים ורק נגיד שבפעם הבאה נדבר על סגנון רגשי שמשפיע על כמה אנחנו אופטימיים או פסימיים.

אינטואיציה חברתית לפניכם שיחת הפודקאסט. קישור להקשבה נמצא לעיל. התימלול מבטא את המסרים העיקריים. התימלול ניתן למשתתפי קורס האימוץ כהוקרה.

נועה: הי נאוה מה נשמע

נאוה: האמת אני עדיין מתאוששת ממצב לא נעים בכלל.

נועה: מה קרה?

נאוה: שלחתי למשהי סמס שהיה אמור להצחיק אותה ובמקום לצחוק היא נעלבה ועכשיו היא כועסת עלי.

נועה: כן, המצב הזה שבתקשורת טקסטואלית יש רק מילים, בלי השינויים בקול ובהבעות הפנים שיכולים לעזור להביע מה אדם  באמת מרגיש, ממש מתסכל ויכול ממש לגרום לפדיחות!

נאוה: נכון, זה מאוד ממחיש לנו כמה מידע יש בהבעות פנים, תנועות גוף, ג'סטות, גוון קול...

נועה: העניין הוא שאי הבנות כמו שקרה לך הבוקר יכול קרות גם בעולם האמיתי. הרי אנשים נבדלים ביניהם ביכולת שלהם להבין מה עובר בתוך הראש של אנשים אחרים. ריצ'י דודיסון קורא לזה אינטואיציה חברתית, והאמת שבדיוק על זה רצינו לדבר היום – הסגנון הרגשי החמישי במודל שלו הוא אינטואיציה חברתית!

נאוה: רק נחזור ונזכיר למאזינים שאנחנו בסדרה שמדברת על סגנונות רגשיים - תאוריה מוחית של רגשות שמסבירה הבדלים בינאישיים באמצעות הבדלים במנגנונים מוחיים שפיתח ריצ'י דיוידסון מאוניברסיטת וויסקונסין. כבר דיברנו על סגנון רגשי שנקרא "חוסן", על סגנון רגשי שנקרא "השקפה", על סגנון רגשי שנקרא "מודעות עצמית" ועל סגנון רגשי שנקרא "רגישות לקונטקסט". בעצם הרעיון של המודל הוא שכל סגנון כזה קשור למערכת מוחית כלשהי והוא מנסה להבין איך הבדלים בתפקוד של המערכות האלו גורם לאנשים להיות בנקודות אחרות על הרצף שהסגנונות האלו יוצרים.

נועה: אז אמרנו שהיום אנחנו מדברות על סגנון שנקרא אינטואיציה חברתית. זה מאוד מעניין שריצ'י בחר להכניס לסגנונות הרגשיים סגנון שמדבר על איך אנחנו רגישים למידע ולמצבים חברתיים. אבל אם חושבים על זה, זה לא מפתיע, כי התגובות הרגשיות שלנו, מצבי הרוח שלנו והחלטות רבות שאנחנו מקבלים קשורות בסופו של דבר למצבים חברתיים שונים. לכן הגיוני שרמת הרגישות וההבנה שלנו במצבים חברתיים תשפיע עלינו ועל דפוסי ההתנהגות שלנו מאוד.

נאוה: הסגנון הזה של אינטואיציה חברתית נע בין כאלה שיש להם אינטואיציה מאוד מאוד גבוהה לכאלה שהם puzzled, כלומר מבולבלים או חסרי מושג. אלו אנשים שמאוד קשה להם לקרוא רגשות אצל אנשים אחרים לפי רמזים כמו הבעות פנים, גוון הקול או תנוחת הגוף ולכן במקרים רבים קשה להם להבין או לנבא תגובות של אנשים בסיטואציות שונות. זה יכול להיות מצב מאוד מתסכל כי אלו אנשים שעבורם סיטואציות חברתיות יכולות להיות לחלוטין לא מובנות ואפילו מאיימות.  

נועה: נכון. חשוב לזכור שבני אדם הם יצורים חברתיים וככאלו יש לנו די הרבה מגנונים מוחיים שתומכים ביכולת להבין בני אדם ומצבים חברתיים. בואי ניקח בתור דוגמא שני אזורים מוחיים מעניינים. אחד זה אזור במוח שלנו שאחראי על זיהוי פרצופים והבעות פנים. מסתבר שאצל אנשים עם יכולת חברתית נמוכה יותר יש פחות פעילות באזורים האלה.

נאוה: טוב, זה באמת נשמע הגיוני, כי הרבה מהידע שלנו לגבי איך מישהו אחר מרגיש אנחנו מקבלים מלהסתכל על הפנים שלו ואנחנו יודעים שיש לנו נטייה להסתכל על פנים אנושיות כבר מינקות – גם תינוקות קטנים מאוד מעדיפים להסתכל על פנים או גירויים שנראים כמו פנים בהשוואה לגירויים ויזואליים אחרים. אם המנגנון המוחי שעוזר לנו לקלוט ולפענח את המידע הזה לא עובד כמו שצריך, אז אנחנו בבעיה מבחינת ההבנה החברתית שלנו.

נועה: נכון מאוד. האזור המוחי השני שרציתי להזכיר הוא האמיגדלה, שכבר דיברנו עליה בהקשר לסגנון הרגשי שקראנו לו חוסן. כבר הזכרנו שהאמיגדלה קשורה לרגשות שליליים, ובהקשר לאינטואיציה חברתית, מחקרים מראים שלאנשים עם קשיים בתפקוד חברתי יש עליה בפעילות של האמיגדלה כשהם מסתכלים על תמונות של פנים.

נאוה: רגע, אז את אומרת שעבור אנשים כאלו בני אדם אחרים הם בעצם גירויים שליליים/מפחידים/מאיימים?

נועה: יכול להיות שזו אחת הסיבות לקשיים החברתיים שלהם. אם באמת עבורם בני אדם אחרים מעוררים פעילות של האמיגדלה, שמביאה איתה בדרך כלל תחושות לא נעימות, אז בני אדם בהחלט יכולים להפוך להיות גירוי לא נעים. יש אפילו השערה שבמקרים קיצוניים של קשיים חברתיים, למשל אצל אנשים עם אוטיזם, הנטיה שלהם להימנע מקשר עין, בעצם להימנע מלהביט לאנשים בפנים, היא סוג של מנגנון הגנה שנובע מהעובדה שזה מעורר אצלם את האמיגדלה בצורה שגורמת להם מצוקה.

נאוה: וואו, מעניין. זה בעצם קושר בין שני אזורי המוח האלו – האזור שעסוק בפענוח של הבעות פנים והאמיגדלה.

נועה: נכון, עוד פרט מעניין שקשור לכל המערכת הזו נוגע להורמון שנקרא אוקסיטוצין.

נאוה: זה הורמון מפורסם. בשנים האחרונות מדברים עליו הרבה בתור הורמון האהבה.

נועה: נכון, אבל הרבה יותר מדויק בעיניי לקרוא לו ההורמון החברתי כי הוא משתחרר בהמון סיטואציות שיש להן משמעות חברתית. למשל, הוא משתחרר בלידה במוח של האם ובזמן הנקה, אחרי הלידה גם אצל אבות. הוא משתחרר בכמויות גדולות יותר כשאר אנחנו בקשר רומנטי ואחרי אורגזמה.  אנחנו יודעים היום שאוקסיטוצין מפחית את הפעילות באמיגדלה ולכן מפחית רגשות שליליים. ההרגעה הזו של האמיגדלה היא כנראה המנגנון שבאמצעותו הוא תומך ביצירה של קשרים אינטימיים.

נאוה: צריך רק להבהיר לטובת המאזינים שלנו, שיש עוד מנגנונים מוחיים שעוזרים לנו להבין מצבים חברתיים ולהגיב אליהם בצורה טובה. התנהגות חברתית היא התנהגות מאוד מורכבת, למרות שרובנו לוקחים אותה קצת כמובנת מאליה. בעצם היכולות החברתיות שלנו עוזרות לנו להתנהל בחברת בני האדם שמקיפים אותנו מכל עבר בצורה טובה ובלי אינטואיציה חברתית אנחנו די אבודים.

נועה: אנחנו נעשה בקרוב פודקסט שממש יתמקד במוח החברתי, אבל בינתיים, אולי תתני לחברה שלך להקשיב לפרק שהקלטנו היום. אני בטוחה שהיא תסלח לך על הסמס ששלחת לה.

נאוה: רעיון טוב. ובפעם הבאה נגיע לסגנון האחרון שלנו: קשב.

נועה: אמרת קשב? מוזר...מה ליכולות הקשב שלנו ולתפקודים ריגשיים?

נאוה: שאלה טובה. תישארי קצת במתח עד שנענה עליה בפרק הבא.

נועה: עד לפרק הבא, אני רוצה לציין למאזינים שלנו שמרגישים שכל הנושא הזה ממש מסקרן אותם והם היו רוצים להעמיק עוד – ריצ'י דייוידסון כתב ספר על המודל של הסגנונות הרגשיים שהוא מאוד נגיש וקריא לקהל הרחב (אבל באנגלית) ונקרא the emotional life of your brain בהוצאת Hudson street press ואפשר למצוא אותו באינטרנט בקלות.

 

הצטרפו לאוהדים של מרכז סגול בפייסבוק וקבלו חומרים מרתקים מחזית המדע ולתרומה לחיי היום יום של כולנו. מחקרים רבים עוסקים בתכנים הרלוונטים להורים המאמצים, למטפלים ולכל מי שמבין שלמוח שלנו יש תפקיד מכריע בחיינו. הקליקו על הקישור