אינטואיציה חברתית הינה סגנון רגשי חמישי ע"פ ריצ'י דייוידסון

עד כמה הרדאר החברתי שלכם מלוטש? האם אתם מצליחים בקלות לנחש על מה אנשים חושבים ולמה הם עושים את מה שהם עושים, או שההתנהגות האנושית תמיד הייתה ותמיד תהיה מסתורית ובלתי מובנת עבורכם? נאוה ונועה מדברות על המנגנונים המוחיים שאחראים לאינטואיציה החברתית שלנו ולמה אצל חלק מהאנשים היכולת להיכנס לראש של אנשים אחרים לא באה כל כך בקלות.

אינטואיציה חברתית לפניכם שיחת הפודקאסט. קישור להקשבה נמצא לעיל. התימלול מבטא את המסרים העיקריים. התימלול ניתן למשתתפי קורס האימוץ כהוקרה.

נועה: הי נאוה מה נשמע

נאוה: האמת אני עדיין מתאוששת ממצב לא נעים בכלל.

נועה: מה קרה?

נאוה: שלחתי למשהי סמס שהיה אמור להצחיק אותה ובמקום לצחוק היא נעלבה ועכשיו היא כועסת עלי.

נועה: כן, המצב הזה שבתקשורת טקסטואלית יש רק מילים, בלי השינויים בקול ובהבעות הפנים שיכולים לעזור להביע מה אדם  באמת מרגיש, ממש מתסכל ויכול ממש לגרום לפדיחות!

נאוה: נכון, זה מאוד ממחיש לנו כמה מידע יש בהבעות פנים, תנועות גוף, ג'סטות, גוון קול...

נועה: העניין הוא שאי הבנות כמו שקרה לך הבוקר יכול קרות גם בעולם האמיתי. הרי אנשים נבדלים ביניהם ביכולת שלהם להבין מה עובר בתוך הראש של אנשים אחרים. ריצ'י דודיסון קורא לזה אינטואיציה חברתית, והאמת שבדיוק על זה רצינו לדבר היום – הסגנון הרגשי החמישי במודל שלו הוא אינטואיציה חברתית!

נאוה: רק נחזור ונזכיר למאזינים שאנחנו בסדרה שמדברת על סגנונות רגשיים - תאוריה מוחית של רגשות שמסבירה הבדלים בינאישיים באמצעות הבדלים במנגנונים מוחיים שפיתח ריצ'י דיוידסון מאוניברסיטת וויסקונסין. כבר דיברנו על סגנון רגשי שנקרא "חוסן", על סגנון רגשי שנקרא "השקפה", על סגנון רגשי שנקרא "מודעות עצמית" ועל סגנון רגשי שנקרא "רגישות לקונטקסט". בעצם הרעיון של המודל הוא שכל סגנון כזה קשור למערכת מוחית כלשהי והוא מנסה להבין איך הבדלים בתפקוד של המערכות האלו גורם לאנשים להיות בנקודות אחרות על הרצף שהסגנונות האלו יוצרים.

נועה: אז אמרנו שהיום אנחנו מדברות על סגנון שנקרא אינטואיציה חברתית. זה מאוד מעניין שריצ'י בחר להכניס לסגנונות הרגשיים סגנון שמדבר על איך אנחנו רגישים למידע ולמצבים חברתיים. אבל אם חושבים על זה, זה לא מפתיע, כי התגובות הרגשיות שלנו, מצבי הרוח שלנו והחלטות רבות שאנחנו מקבלים קשורות בסופו של דבר למצבים חברתיים שונים. לכן הגיוני שרמת הרגישות וההבנה שלנו במצבים חברתיים תשפיע עלינו ועל דפוסי ההתנהגות שלנו מאוד.

נאוה: הסגנון הזה של אינטואיציה חברתית נע בין כאלה שיש להם אינטואיציה מאוד מאוד גבוהה לכאלה שהם puzzled, כלומר מבולבלים או חסרי מושג. אלו אנשים שמאוד קשה להם לקרוא רגשות אצל אנשים אחרים לפי רמזים כמו הבעות פנים, גוון הקול או תנוחת הגוף ולכן במקרים רבים קשה להם להבין או לנבא תגובות של אנשים בסיטואציות שונות. זה יכול להיות מצב מאוד מתסכל כי אלו אנשים שעבורם סיטואציות חברתיות יכולות להיות לחלוטין לא מובנות ואפילו מאיימות.  

נועה: נכון. חשוב לזכור שבני אדם הם יצורים חברתיים וככאלו יש לנו די הרבה מגנונים מוחיים שתומכים ביכולת להבין בני אדם ומצבים חברתיים. בואי ניקח בתור דוגמא שני אזורים מוחיים מעניינים. אחד זה אזור במוח שלנו שאחראי על זיהוי פרצופים והבעות פנים. מסתבר שאצל אנשים עם יכולת חברתית נמוכה יותר יש פחות פעילות באזורים האלה.

נאוה: טוב, זה באמת נשמע הגיוני, כי הרבה מהידע שלנו לגבי איך מישהו אחר מרגיש אנחנו מקבלים מלהסתכל על הפנים שלו ואנחנו יודעים שיש לנו נטייה להסתכל על פנים אנושיות כבר מינקות – גם תינוקות קטנים מאוד מעדיפים להסתכל על פנים או גירויים שנראים כמו פנים בהשוואה לגירויים ויזואליים אחרים. אם המנגנון המוחי שעוזר לנו לקלוט ולפענח את המידע הזה לא עובד כמו שצריך, אז אנחנו בבעיה מבחינת ההבנה החברתית שלנו.

נועה: נכון מאוד. האזור המוחי השני שרציתי להזכיר הוא האמיגדלה, שכבר דיברנו עליה בהקשר לסגנון הרגשי שקראנו לו חוסן. כבר הזכרנו שהאמיגדלה קשורה לרגשות שליליים, ובהקשר לאינטואיציה חברתית, מחקרים מראים שלאנשים עם קשיים בתפקוד חברתי יש עליה בפעילות של האמיגדלה כשהם מסתכלים על תמונות של פנים.

נאוה: רגע, אז את אומרת שעבור אנשים כאלו בני אדם אחרים הם בעצם גירויים שליליים/מפחידים/מאיימים?

נועה: יכול להיות שזו אחת הסיבות לקשיים החברתיים שלהם. אם באמת עבורם בני אדם אחרים מעוררים פעילות של האמיגדלה, שמביאה איתה בדרך כלל תחושות לא נעימות, אז בני אדם בהחלט יכולים להפוך להיות גירוי לא נעים. יש אפילו השערה שבמקרים קיצוניים של קשיים חברתיים, למשל אצל אנשים עם אוטיזם, הנטיה שלהם להימנע מקשר עין, בעצם להימנע מלהביט לאנשים בפנים, היא סוג של מנגנון הגנה שנובע מהעובדה שזה מעורר אצלם את האמיגדלה בצורה שגורמת להם מצוקה.

נאוה: וואו, מעניין. זה בעצם קושר בין שני אזורי המוח האלו – האזור שעסוק בפענוח של הבעות פנים והאמיגדלה.

נועה: נכון, עוד פרט מעניין שקשור לכל המערכת הזו נוגע להורמון שנקרא אוקסיטוצין.

נאוה: זה הורמון מפורסם. בשנים האחרונות מדברים עליו הרבה בתור הורמון האהבה.

נועה: נכון, אבל הרבה יותר מדויק בעיניי לקרוא לו ההורמון החברתי כי הוא משתחרר בהמון סיטואציות שיש להן משמעות חברתית. למשל, הוא משתחרר בלידה במוח של האם ובזמן הנקה, אחרי הלידה גם אצל אבות. הוא משתחרר בכמויות גדולות יותר כשאר אנחנו בקשר רומנטי ואחרי אורגזמה.  אנחנו יודעים היום שאוקסיטוצין מפחית את הפעילות באמיגדלה ולכן מפחית רגשות שליליים. ההרגעה הזו של האמיגדלה היא כנראה המנגנון שבאמצעותו הוא תומך ביצירה של קשרים אינטימיים.

נאוה: צריך רק להבהיר לטובת המאזינים שלנו, שיש עוד מנגנונים מוחיים שעוזרים לנו להבין מצבים חברתיים ולהגיב אליהם בצורה טובה. התנהגות חברתית היא התנהגות מאוד מורכבת, למרות שרובנו לוקחים אותה קצת כמובנת מאליה. בעצם היכולות החברתיות שלנו עוזרות לנו להתנהל בחברת בני האדם שמקיפים אותנו מכל עבר בצורה טובה ובלי אינטואיציה חברתית אנחנו די אבודים.

נועה: אנחנו נעשה בקרוב פודקסט שממש יתמקד במוח החברתי, אבל בינתיים, אולי תתני לחברה שלך להקשיב לפרק שהקלטנו היום. אני בטוחה שהיא תסלח לך על הסמס ששלחת לה.

נאוה: רעיון טוב. ובפעם הבאה נגיע לסגנון האחרון שלנו: קשב.

נועה: אמרת קשב? מוזר...מה ליכולות הקשב שלנו ולתפקודים ריגשיים?

נאוה: שאלה טובה. תישארי קצת במתח עד שנענה עליה בפרק הבא.

נועה: עד לפרק הבא, אני רוצה לציין למאזינים שלנו שמרגישים שכל הנושא הזה ממש מסקרן אותם והם היו רוצים להעמיק עוד – ריצ'י דייוידסון כתב ספר על המודל של הסגנונות הרגשיים שהוא מאוד נגיש וקריא לקהל הרחב (אבל באנגלית) ונקרא the emotional life of your brain בהוצאת Hudson street press ואפשר למצוא אותו באינטרנט בקלות.