1. אם אתם רוצים להנציח את החרדה, המשיכו לתת לילד 'הנחות' ולוותר לו. אין כאן המלצה שתזרקו את הילד בבת אחת ל-'מים' ותגרמו לו להלם ולאיבוד האמון בכם.  יחד עם זאת כניעה לקושי של הילד, מבטאת את חוסר האמונה שלכם ביכולתו להתמודד עם אתגרים. זהו 'מתכון' לפגיעה בערך העצמי של הילד ומכאן להעצמת החרדה.
   
2. כדי לחזק את החוסן המנטלי הרגשי והגופני של הילדים שלנו עליהם להתאמץ. ללא קשר לגורמי החרדה שלהם עליהם לתפקד כבני משפחה משמעותיים בכל גיל כולל משימות בבית ובטח בתחומים הנוגעים להם. עליהם להיות אחראים ואלו שמבצעים את מטלות בית הספר. מאמץ, השקעה, תסכול, אכזבה והצלחות קטנות מובילות להתפתחות בריאה. אנחנו בטוחים שאתם מכירים את הדימוי על הגולם שהופך לפרפר, תהליך שיקרה רק ללא עזרה חיצונית. ילדנו אינם גלמים והם בהחלט זקוקים לעזרה, אך סוג העזרה היא בעיקר בנוכחות שלכם לצידם ובחווית הניראות שתעניקו להם.
   
3. בהסכמתם ובשיתוף פעולה קבעו יעדים ומטרות מדידות ואיכותיות בתחומים בהם הם חזקים ומדי פעם גם בתחומי הקושי שלהם. אל תתמקדו במצוקות. חזקו את החוזקות. מחקרים מוכיחים שאותה השקעה של משאבים בטיפוח חוזקות וכישורים לעומת השקעה בנקודות חולשה תניב תוצאות במאות אחוזים גבוהות יותר של הישגים.
4. טיפול הדרגתיות. פחד ממעליות? הסתפקו בשלב ראשון בנגיעה בדלת המעלית ובהמשך כניסה ויציאה ממנה לפרק זמן הולך ומתמשך. להתחיל בקטן ולהתקדם אט אט ובהקשבה. גם על האוורסט עולים אט אט כאשר התנועה היא מעלה ומטה כדי להתרגל בהדרגתיות לאוויר הדליל בחמצן. היו עדינים אך נחושים עם הילדים.
   
5. כל מגמת שיפור טמונה בתירגול, עידוד ומשובים חיוביים. תרגול משמעותי הינו מראש ולא ברגע האחרון ובטח לא ברגע האמת. קשה לילד לצאת מהבית לחברים? בצעו סימולציות קטנות והרבה.
6. אפשר להיעזר בטכניקות שונות מעולמות הטיפול ולאמץ אותן לתוך הבית לשגרה. החל מדימון מודרך, נשימות,  תרגילי המוח מתחום הקינסיולוגיה, נלפ NLP. אנחנו מציעים להכיר את טכנולוגיות הריפוי דרך מוסיקה המבוססת על התיאורה הפוליואגאלית SSP – Safe & Sound Protocol.

7. נטע מוסיפה: "הילד עובר התקף חרדה? חשוב לתת לגיטימציה למה שהוא מרגיש. לתת לו 'להרגיש את הרגש', להרגיש את כל טווח הרגשות.

• אם הילד מאפשר חבקו אותו ותנו לו לפרוק.
• במידה והוא לא מאפשר חיבוק, היו נוכחים על ידו. שדרו שפת גוף פתוחה – פירשו את הידיים ואל תתכווצו ואל תסתגרו. כל שעליכם לעשות זה להיות נוכחים עם כל מה שקורה.
• אם המצב מגיע למצב של אלימות: סמנו עם הילד תנועת 'עצור' ואימרו (ברוגע): עד כאן.
• אם הילד מתחיל לרעוד או להביע תסכול, בכי או רגשות קשים אחרים תנו לו להוציא את הכל.
  
  לאחר שהכל יצא והשתחרר. תוכלו לראות איך פתאום משהו נרגע ונהיה שקט יותר. השחרור הזה מסייע בניקוי הטראומה, גם אם לא את כולה לפחות רסיסים מתוכה יצאו. לאחר מכן ובזכות השחרור הילד יוכל לגדול.

בפעם הבאה כנראה שהתקף החרדה יהיה פחות עוצמתי. ככל שתתמידו בנוכחות, כך התקפי החרדה יהיו בתדירות פחותה יותר, המשך שלהם יתקצר והעוצמה תפחת גם היא."

השתתפה בכתיבה:
נטע סימן טוב, מטפלת רגשית הוליסטית. מאומצת בוגרת, מומחית בפוסט טראומה ואימוץ. מלווה משפחות מאמצות ומאומצים בוגרים. שותפה במיזם האימוץ והאומנה.