השנים הראשונות לחיים הן שנים רגישות במיוחד מבחינה מוחית. בשנים הללו להורים ומטפלים יש תפקיד קריטי בהכוונה של התפתחות המוח. באמצעות אינטראקציות עם הילד ותיווך סביבת הגירויים אליה הוא נחשף הם מאפשרים לצוותים מוחיים לעבוד ביחד בצורה מתואמת ולהתפתח ל״תזמורת מוחית״ מאומנת היטב. היעדר טיפול הורי בשנים החשובות הללו יכול לפגוע בהתפתחות המוח פגיעה ארוכת טווח שתלווה את הילד לאורך כל חייו. אם כך, מהם השינויים המוחיים שמתרחשים בסביבות התפתחותיות טובות יותר וטובות פחות ומיהו ההורה הטוב מבחינה מוחית? על שאלות אלו ואחרות נענה בסרטון זה.

ההשפעה של סגנונות הורות על התפתחות המוח

בסרטון קודם כבר דיברנו על ההשפעה הקריטית של גורמי סביבה מוקדמים על התפתחות המוח. היום, נתמקד באחד הגורמים הללו, שהוא כנראה הגורם המשמעותי ביותר בינקותנו: ההורים שלנו והאנשים שמטפלים בנו.

בעצם למה הורים, מטפלים ומטפלות, גננים וגננות הם גורם שכל כך משפיע על התפתחות המוח? בקשר היומיומי של הורים או מטפלים עם ילד או ילדה קטנים יש כל הזמן הפעלה של הרבה אזורי מוח. בשלבים הראשונים, כשהילד או הילדה הם תינוקות קטנים, ההפעלה הזו מאפשרת לחבר בין צוותים שאחראים על החושים, צוותים שאחראים על מערכות התנועה וצוותים שקשורים לרגשות ומוטיבציה. בזכות ההנאה שהתינוק שואב מתגובות חיוביות של מטפליו, ממגע נעים איתם ומדברים נעימים או טעימים שהוא מקבל מהם, המוח שלו מתחיל ליצור קשרים בין מימדים חושיים למימדים מוטריים ורגשיים של חוויות שונות. כך התזמורת המוחית הולכת ונבנית.

למשל קיים מחקר קלאסי שמראה עד כמה הקשר הפיזי חשוב להתפתחות תקינה. במחקר שערך לפני שנים רבות החוקר הארי הרלו הוא הפריד גורי קופים מאמם ולאחר מכן נתן להם לבחור בין שתי אימהות מלאכותיות. "אמא" אחת שהייתה עשויה מתיל אבל סיפקה לגור אוכל ו"אמא" שנייה שהיתה עשויה בד רך ונעים אבל לא סיפקה אוכל. הקופיפים הקטנים בילו את רוב זמנם בהתרפקות על ה"אם" הנעימה ואף נתלו עליה בשעה שינקו מהבקבוק שהציעה ה"אם" מהתיל. מתוך ההבנה של חשיבות המגע הפיזי להתפתחות תקינה של תינוקות פועלות כיום עמותות שמפעילות מתנדבים במחלקות לידה המספקים מגע פיזי, חום ואהבה לתינוקות שננטשו, על מנת לאפשר להם התפתחות תקינה.

ככל שהילד גדל, כך התזמורת המוחית שלו הולכת ומשתכללת, ונוספים צוותים שקשורים לשפה וחשיבה ויכולות אחרות. בעצם למבוגר יש תפקיד חשוב מאוד, והוא לעזור לתזמורת להשאר מכווננת. למשל, אצל ילד קטן הצוות במוח שאחראי על ויסות רגשות עוד לא פעיל בצורה טובה. מבוגר שעוזר לילד לווסת ולשלוט ברגשות שלו, בעצם עוזר לצוות הזה להתפתח בצורה תקינה. עוד צוותים שלא תמיד עובדים בצורה יעילה הם הצוותים המוחיים שאחראיים על קואורדינציה ושיווי משקל. כאשר מבוגר משחק באופן פעיל עם ילד, למשל עוזר לו לעלות על סולם גבוה, או להתנדנד בנדנדה, וכל זאת תוך כדי הפעלה של צוותי הרגש, המוטיבציה והתקשורת, הוא בעצם עוזר לצוותים אלו להתפתח ולעבוד יחד טוב יותר.

מה קורה כשילדים לא מקבלים את הסביבה ההתפתחותית המתאימה? בניגוד למחקרים בבעלי-חיים כדוגמת המחקר של הארלו, לא ניתן להפריד בכוונה תינוקות רכים מהוריהם על מנת לבדוק כיצד זה משפיע עליהם, אבל אפשר לבחון כיצד מתפתחים ילדים שגדלו ללא הורים בעקבות נטישה או מוות. אחד המקרים הידועים ביותר בהקשר זה הוא המקרה של ילדים שגדלו בבתי יתומים ברומניה בין שנות ה-60' לשנות ה-80' המאוחרות של המאה הקודמת. ילדים אלו גדלו בתנאים קשים של הזנחה ולמרות שצרכיהם הגופניים הבסיסיים סופקו, הם חוו הזנחה פסיכולוגית קשה ביותר ובילו שעות רבות בשכיבה בלולים ללא מגע אנושי או כל גירוי אחר למעט הילדים האחרים שסביבם. בעקבות ההזנחה, ילדים אלו היו פגועים גם מבחינה התנהגותית וגם מבחינה מוחית.

מחקרים עדכניים יותר שבחנו את הקשר בין הסביבה ההורית לבין התפתחות של אזורי מוח שונים, מראים שסביבה הורית תומכת קשורה להתפתחות תקינה של אזורי מוח מרכזיים שמשתתפים בהרבה צוותים מוחיים. למשל, אזור שנקרא היפוקמפוס, שקשור ללמידה וזיכרון לא מתפתח כמו שצריך בסביבה התפתחותית מזניחה או פוגענית ולכן זו יכולה להוביל לליקויים קוגנטיביים. גם אזור מוחי שנקרא סטריאטום ואזור אחר, אזור קדמי של אונת המצח, שנקרא הקורטקס האורביטופרונטלי נפגעים בעקבות הזנחה או התעללות הורית. שני אזורים אלו הם חלק מ"מרכז העונג" במוח שלנו, וחשוב לזכור שבינקותנו, רוב העונג שאנו חווים מקושר עם הורינו. פגיעה בהתפתחות של אזורים אלו תפגע ביכולת להפיק סיפוק מאינטראקציות חברתיות. זה מסביר למה ילדים שעברו הזנחה הורית מתקשים לייצר מערכות יחסים משמעותיות עם מטפלים חלופיים או לקיים מערכות יחסים משמעותיות בבגרותם. בנוסף, כמו גורמי סטרס רבים אותם הזכרנו בסרטון קודם, הזנחה או התעללות הורית תוביל לפגיעה בתפקוד התקין של ציר ה-HPA, אותו ציר ביולוגי המווסת את תגובת הסטרס שלנו ומאפשר לנו להתמודד בהצלחה עם גירויים מלחיצים ולא נעימים.

השילוב של שני הגורמים הללו: חוסר יכולת להפיק הנאה מהסביבה החברתית ותגובתיות לא תקינה למצבי לחץ, הופך את העולם למקום מאיים שההתנהלות בו משולה לקרב הישרדות בג'ונגל, ולכן לא מפתיע שילדים רבים שהוזנחו בילדותם גדלים להיות מבוגרים בודדים, חרדים, מדוכדכים ולעיתים אף תוקפניים. בהרבה מקרים, אנשים כאלו יתקשו לספק סביבה הורית אופטימלית עבור ילדיהם, וכך ההשפעות של הזנחה בילדות עשויות להיות מועברות מדור לדור בסוג של מעגל קסמים אכזרי.

פינת ההרהורים:

נאוה: נועה, המחקרים שאת מתארת ממחישים את מה שכולנו יודעים באופן אינטואיטיבי, והוא שלהורה, למטפלת או לגנן או גננת יש אחריות כבדה כלפי הילד בו הם מטפלים.

נועה: נכון. האחריות הזו קיימת לאורך כל החיים כמובן, אבל היא משמעותית ביותר בשנים הראשונות, כיוון שבתקופה זו האנשים המטפלים בילד הם הסביבה העיקרית המשפיעה עליו. אמנם ילדים קטנים גם מוקפים בגורמים סביבתיים אחרים, למשל ילדים קטנים אחרים אם הם בגן, אבל רק למבוגרים מטפלים יש את האפשרות לספק סביבה התפתחותית בריאה וטובה וסביבה התפתחותית טובה חשובה ליכולת שלנו לתפקד בסביבתנו החברתית, להיות חלק מקהילה ולהיות מאושרים.

נאוה: אנשים שרואים את הסרטון הזה, בין אם הם כבר הורים ובין אם עדיין לא, בוודאי היו שמחים לקבל כמה עצות מעשיות להורות טובה, בעיקר מאחר והשוק היום מוצף בספרי הדרכה שמנסים ללמד אותך איך להיות סופר-אמא או סופר-אבא ונותנים עצות שונות ומשונות. מה המדע יודע להגיד לנו על זה?

נועה: כמו שציינתי בסרטון, חשוב לתת לילדים את הדברים הבסיסיים שכולנו זקוקים להם, כמו חום, אהבה, מגע מלטף וסביבה מעשירה ותומכת. ההורה, המטפלת או הגנן/גננת צריכים לראות את עצמם כסוג של "כווננים מוחיים" שעוזרים לבנות את התזמורת המוחית. בשביל זה צריך להיות זמין וקשוב, להבין את הצרכים הרגשיים, החושיים, הגופניים והקוגניטיביים של הילד ולעזור לו "לכוונן" את הצוותים האלה. רוב ספרי ההדרכה בעצם נותנים טיפ לסוג מסויים של כיוונון מוחי כזה. אבל לכל ילד צריך גישה שמתאימה לתזמורת המוחית שלו ולכן לא כל שיטה מתאימה לכל ילד. אני חושבת שאם הורים יתחילו להבין איך המוח עובד, איך התזמורת המוחית מתפתחת ומה תפקידם בעיצובה, יהיה להם ברור יותר מתי חשוב לשלוח את הילד לחוג רובוטיקה או אנגלית, ומתי חשוב להיות עם הילד שלהם בצורה שמאפשרת אינטרקציה והפעלה של הרבה צוותים מוחיים. למשל, לצייר ביחד, לשחק כדורגל יחד או לטפס יחד על מתקנים בגינה הציבורית. אם גננים וגננות יבינו את זה, יהיה להם ברור יותר אילו ילדים אפשר לקדם בקריאה וחשבון, ואילו ילדים צריכים דוקא יותר עזרה בפיתוח קואורדינציה ותכנון תנועה.

נאוה: כלומר לפי מדעי המוח, הורה טוב או גננת טובה הם כווננים מוחיים טובים?

נועה: בדיוק!