תגובת הסטרס שנשלטת על-ידי אזורי מוח כמו ההיפותלמוס ובלוטת יתרת המוח חשובה להישרדותנו אבל יכולה גם לגרום נזקים אם היא לא מווסתת כראוי. בסרטון זה נראה כי סטרס לא משפיע עלינו רק כאנשים בוגרים: חשיפה לסטרס במהלך העוברות או הינקות יכולה להשפיע על התפתחות המוח של ילדים. כמו כן נראה כי כמו בכל תופעה הנוגעת למוח, התמונה מורכבת משום שסטרס יכול לפגוע בהתפתחות מוחית או לתמוך בה, לפי הסיטואציה. כמו כן נשאל האם ואילו כלים אנו יכולים לתת לילדים שלנו על מנת שיוכלו להתמודד עם סטרס בצורה טובה.

ציר ההיפותלמוס - יתרת המוח - אדרנל, ציר ה-HPA

בסרטון קודם דיברנו על המערכת האנדוקרינית, אותה מערכת שנשלטת על-ידי אזור במוח שנקרא היפותלמוס ואחראית על הפרשת הורמונים. היום, נשוחח על חלק מאוד מעניין של המערכת הזו שנקרא "ציר ההיפותלמוס - יתרת המוח - בלוטת האדרנל" [או באנגלית, ציר ה-HPA (hypothalamus - pituitary - adrenal axis)] ונראה שהוא רלבנטי מאוד לבריאות הפסיכולוגית שלנו.

תזכורת קצרה לגבי תפקוד המערכת האנדוקרינית: כשאנו נחשפים לגירוי, המוח מפרש את משמעותו וחשיבותו באמצעות אזורי חישה וזיכרון, אזורים שקשורים לקבלת החלטות, אזורים שמנטרים את מצבו הפנימי של הגוף ועוד. אם יש צורך, המוח מפעיל את ההיפותלמוס וזה שולח מסר לבלוטה המתאימה בגוף שמפרישה את ההורמון המתאים שיחולל שינויים גופניים והתנהגותיים לצורך התמודדות עם הגירוי.  

כשאנו מרגישים מאוימים או בסכנה, מתעוררת תגובה כללית של הגוף שנקראת תגובת ה-fight or flight, "הילחם או ברח" - למעשה, מוכרז "מצב חרום" בגוף שלנו. התהליכים שמתרחשים במצב זה עוזרים לנו להתמודד טוב יותר עם הסכנה. למשל, הם כוללים הזרמה מוגברת של דם לשרירים שמשפרת את יכולתנו לברוח או הרחבת אישונים שמגבירה כניסת אור לעין וכך משפרת את יכולת הראייה. הורמונים מיוחדים שנקראים שנקראים "הורמוני לחץ" או "הורמוני סטרס" משתחררים במצב הזה ותומכים בכל התהליכים שהזכרנו. שחרורם אפשרי בזכות הקשר שבין ההיפותלמוס לבלוטה שנקראת בלוטת יתרת המוח ובינה לבין בלוטה שנקראת בלוטת יתרת הכליה. מכיון שיש לנו פה ציר של 3 מרכזים חשובים: היפותלמוס, בלוטת יתרת המוח (pituitary) ובלוטת יתרת הכליה (adrenal gland) קשר זה זכה לכינוי ציר ההיפותלמוס - פיטואיטרי - אדרנל, או בקיצור ציר ה-HPA.

איך עובד ציר ה-HPA ואיך הוא גורם לגוף שלנו להכנס למצב חירום?

נזכר שההיפותלמוס בעצם יושב על צומת מאוד חשוב. מצד אחד הוא מקבל מידע מהרבה אזורים חשובים במוח ומצד שני יכול להשפיע על תהליכים גופניים. כך, כשאנו נתקלים בגירוי המאיים, צוותי מוח שונים שמזהים שיש כאן מצב חירום או לפחות מצב שדורש עוררות מיוחדת, מפעילים את ההיפותלמוס. מתחת להיפותלמוס יושבת בלוטת יתרת המוח. בלוטה קטנה אך חשובה זו מתווכת בין המוח לגוף משום שהיא קולטת מסרים מההיפותלמוס ויודעת לתרגם אותם למסרים שמפעילים בלוטות בגוף. המסרים עוברים מהמוח לגוף בשלושה שלבים: (1) ההיפותלמוס מפריש הורמון בשם CRH. הורמון זה לא "מטייל" רחוק, אלא נקלט בבלוטת יתרת המוח וגורם לה להפריש הורמון משלה שנקרא ACTH. (2) ACTH כבר נשלח דרך מערכת הדם הכללית של הגוף, עד לבלוטת האדרנל שיושבת מעל הכליה (ולכן היא נקראת בלוטת יתרת הכליה בעברית). (3) כשבלוטת האדרנל קולטת ACTH, היא מתחילה להפריש הורמון בשם קורטיזול. הורמון זה, חלק חשוב ממשפחת הורמוני הלחץ, תומך בתהליכים הגופניים שמרכיבים את תגובת ה-fight or flight.   

תגובת ה-fight or flight היא תגובה הישרדותית חשובה, אך היא גם מאוד יקרה באנרגיה ומשאבים, הן גופניים והן פסיכולוגיים (נסו לחשוב איך הרגשתם לאחר בחינת הבגרות במתמטיקה למשל, או בזמן מבצע "צוק איתן" לאחר אזעקה). חשוב להבין שכאשר הגוף עסוק בהתמודדות עם גירוי מאיים, זה דורש כל כך הרבה משאבים שתהליכים חשובים אחרים בגוף כמו עיכול, אגירת אנרגיה, פעילות מערכת החיסון ועוד נחלשים. לכן, כשההתמודדות עם הגירוי המאיים מסתיימת בהצלחה, יש מנגנונים שתפקידם להחזיר את הגוף במהרה למצב שגרתי (מצב שלעיתים מכונה "rest and digest"). אבל איך ציר ה-HPA יודע להחליש את פעילותו? כשרמת הורמון הלחץ קורטיזול בדם עולה מעבר לרמה מסויימת, הקורטיזול, שמסתובב בגוף מגיע גם למוח דרך מחזור הדם. שם הוא יקלט בהיפותלמוס ובבלוטת יתרת המוח ויאותת להן שיש להפסיק את התהליך המוביל להפרשה של עוד קורטיזול.  כעת רמותיו יפחתו ותגובת הסטרס שהוא מייצר תיעלם.

נסו לחשוב על מצב בו המנגנונים שמווסתים את ציר ה-HPA לא מתפקדים כהלכה. במצב כזה, כל תגובת fight or flight נמשכת זמן ארוך מאוד ולמעשה הגוף נשאר במצב חירום וממשיך להזניח תפקודים שגרתיים חשובים. למעשה נוצר מצב שאנו מכנים "סטרס כרוני". ומה לגבי מצב בו הציר רגיש במיוחד? במצב כזה, גירויים רבים מפעילים את תגובת החרום של הגוף, גם ללא הצדקה אמיתית.

חוקרי מוח יודעים היום, כי פעילות לא מווסתת  או מוגזמת של ציר ה-HPA גובה מחיר פסיכולוגי וגופני יקר מאוד משום שהיא מאפיינת הפרעות פסיכיאטריות בהן יש רמות גבוהות של סטרס ותגובתיות יתר לגירויים שליליים כמו דיכאון, חרדה, PTSD, פוביות שונות ועוד. ההפעלה הממושכת של ציר ה-HPA אצל החולים קשורה לא רק לסימפטומים הספציפיים של כל מחלה, אלא מתבטאת גם בסימפטומים כלליים כגון הפרעות שינה, עמידות נמוכה בפני מחלות בגלל פגיעה בתפקיד מערכת החיסון ועוד. בנוסף, בגלל שיבוש התפקודים השוטפים של הגוף אנשים שסובלים מסטרס כרוני סובלים גם ממחלות נלוות כמו בעיות לב, מחלות של מערכת העיכול, מחלות מטבוליות כמו סכרת ועוד.

מעניין, כי התגובתיות של ציר ה-HPA אינה "קשיחה", אלא מושפעת מאוד מארועים אליהם נחשפנו במהלך העוברות או בינקות, כאשר המוח שלנו בשלבי התפתחות מוקדמים. מחקרים מראים שרמות מתונות של סטרס בתקופות אלו "מחסנות" אותנו והופכות את ציר ה-HPA שלנו לעמיד יותר בפני מצבי לחץ. לעומת זאת, רמות חריגות של סטרס בינקות יהפכו את ציר ה-HPA לתגובתי מאוד ויעלו את הסיכון שלנו ללקות בהפרעות הפסיכיאטריות שהזכרנו קודם. היום גם יודעים שהפעילות של ציר ה-HPA במהלך העוברות משפיעה באופן קריטי על ההתפתחות של המוח שלנו. עוד על זה בסרטון הבא...

ספת ההרהורים:

נאוה: אז נועה, מה שאת בעצם אומרת הוא שתגובת הסטרס, שפעמים רבות היא תגובה שלא נעימה לנו מבחינה פסיכולוגית וגופנית, היא חלק חיוני מיכולת ההתמודדות שלנו עם העולם.

נועה: נכון מאוד. אמנם אנו לעיתים קרובות חווים אותה כתגובה לא נעימה (את זה יודע כל מי שאי פעם דיבר מול קהל גדול או חווה "בלק-אאוט" במבחן), אבל המטרה שלה בסופו של דבר לחדד את החושים שלנו ולשפר את ההתמודדות עם העולם. למעשה, יש הרבה מחקרים שמראים שרמות מתונות של סטרס משפרות ביצועים קוגנטיביים.

נאוה: אז בעצם הבעיה מתחילה כשהתגובה הזו יוצאת מכלל שליטה?

נועה: נכון. במצבים כאלו הסטרס כבר אינו מתון אלא קיצוני, ואז הוא פוגע באופן משמעותי ביכולת שלנו לתפקד בעולם ומוביל להתנהגויות לא מסתגלות. כמו שציינתי בסרטון, יש לו גם מחיר גופני כבד. זה לא מקרי שאנשים שסובלים מהפרעות המאופיינות ברמות גבוהות של סטרס נוטים לחלות יותר ובאופן כללי מצבם הבריאותי ירוד.

נאוה: בסוף הסרטון את מציינת שהתגובתיות של ציר ה-HPA שלנו יכולה להשתנות. האם זה אומר שאפשר להשפיע עליו?

נועה: בהחלט. למעשה, חלק חשוב מההשפעה של טיפולים שונים נגד דיכאון או חרדה הוא נירמול הפעילות של ציר ה-HPA והחזרתו לתפקוד שגרתי.

נועה (פונה למצלמה): ובהקשר הזה, בסרטון הבא נראה כיצד חוויות חיים מוקדמות מעצבות את ציר ה-HPA שלנו ומשפיעות על יכולת ההתמודדות שלנו עם סטרס לאורך כל החיים. נתראה!