עיקרון #1: סמכות רוחבית
הסמכות של העבר שהיתה אנכית הפכה לאופקית – כלומר רוחבית.

בעבר המחליט היה מפעיל את כוחו, תרתי משמע.
כיום בסמכות הרוחבית – אנחנו עובדים בצוות, יחד עם אנשי הטיפול והחינוך. אנחנו חייבים למצוא את הדרך לעבוד יחד. כפר שלם מגדל ילד.

המסר עובר ללא מילים, אלא בדרך ההתנהלות.

ניתן לרתום את בני המשפחה, השכנים, חברים והמחנכים. המטרה אינה שהילד יינזף ע”י מהובגרים, אלא בכדי שהקול שלנו ההורים יישמע ויגיע אליו גם דרך מבוגרים נוספים.

לטובתו של הילד – המסר חשוב יעבור מעוד אנשים מלבד ההורה.

בנוסף בדרך זו והתהליך שנעבור עם הילד יאפשר לנו לחלק את המשא והעומס. כך נמנע מתחושת לבד מכבידה. לעיתים נזדקק ל-40 איש לשאת את המשא וללוות את המסע הארוך הזה. גם אם אתם בתקופה טובה, כדאי מבעוד מועד לתכנן ולחשוב בצורה של צוות. לאורך זמן תגלו שזה ישמור עליכם ויועיל לילד. עבור הילד זה קריטי שתשמרו על שלמותכם.

לא מגייסים כל אחד, אלא רותמים את מי שמבחינתכם כשיר להעביר את המסר.

 הסמכות הרוחבית הינה בעד לשתף ולא לשמור בסוד את מה שקורה בין כתלי הבית.

בניגוד למשפט העממי אנחנו פועלים אחרת: את הכביסה המלוכלכת תולים בחוץ. כמובן לא סתם משתפים באימפולסיביות, אלא בחוכמה.

תזכרו שלהיות לבד, להתמודד לבד ייצר עומס יתר.

לעבוד לרוחב יעניק סמכות למסר.

גם בתור חיזוק – להדהד את ההצלחות לרוחב, מאד חשוב.

יתרון נוסף לסמכות הרוחבית היא מניעת השחיקה בבית.

תהיה גם לילד אפשרות לפרוק אצל מישהוא אחר מתוך השבט.

ונטילציה מול אנשים אחרים עוד מרחב להביע את עצמו.

עוד באר לשתות ממנה.

עיקרון #2- שליטה עלי לא על הילד

לא ניתן לשלוט על מה שמישהו אחר עושה – ניתן לשלוט רק על עצמי. הדרך היחידה להשפיע על המציאות היא בבחירה –  מה שאני אעשה או לא אעשה. השליטה על עצמיכם אולי תשפיע גם על הילד.

עיקרון #3 השהיית תגובה
הניסיון ליישם את העיקרון הזה הוא קשה. דורש תירגול רב.

הפער בין הרצוי למצוי, אינו בהלימה לאופי המשבר. כלומר התגובות של הילדים שלנו אינן בהתאמה למציאות. ההתנהגות החריגה שלהם מוציאה מאיתנו במיידי תגובה. 
הרעיון הוא לבצע תגובה בזמן הנכון. לממש את רוח המשפט: עת לכל וזמן לכל חפץ.
ברגע האמת אפשר להגיב במשפט קצר ולהבטיח תגובה בזמן אחר. מבלי לציין מתי:

“…..(לקלל/ לירוק…) היא התנהגות שאינה מקובלת עלי, אגיב כשאני אחליט”

באופן כזה תמנע הדרדרות דרמתית.

מסר שקט רגוע מווסת מבטא עוצמה בלתי רגילה. 
לא חייבים להצטרף לריקוד הסוער.

תגובה שקטה בהשהייה מאפשרת לנהל את הסיטואציה באסטרטגיה ארוכת טווח. 

זיכרו שמה שחשוב לשקם זת את הקשר. את היכולת של הילדים לבסס קשרים.

וכמובן לשפר אצליהם את מיומנות הויסות העצמי.
במצבי הישרדות התגובות לא מובילות למקום בונה.

הפקת לקחים לא מתאפשרת כשמגיבים מיד.

 שרונה: מה יוצא מזה שאני אוספת עצמי ונוטלת פסק זמן:
תשובות המשתתפות:

• לאסוף את עצמי – לקחת אוויר – יאפשר לי אח”כ להגיב בשיקול דעת

• הילד לומד שהמבוגר הוא מישהו שאפשר לסמוך עליו 

• לומד שהוא לא שובר אותנו. שאנחנו מחזיקים את הכל ואותו

• דוגמא אישית

• לומד לאסוף את עצמו גם כן, ברגעים קשים

• דוגמא אישית משפיעה הרבה יותר מכל דבר אחר. הוא לומד שניתן להתמודד.

• הוא לומד במעשים איך מתנהגים.

• שאפשר להתמודד, שאפשר לסמוך, שיש על מי להשען. איך מתמודדים כאשר יש בעיות.

• שגם ילדים שבדרך הקשה מקבלים תשומת לב ובדרך זו הוא יחפש לקבל תשומת לב בדרכים אחרות חיוביות.

• אם בבית ההורה אינו רוקד לפי החליל שלו של הילד, הוא לומר שאפשרי שגם הוא כאשר המציאות לא בדיוק כפי שרוצה הוא לא חייב להתפרק, כפי שההורה אינו מתפרק.

• נאה דורש נאה מקיים.
  
  

המשך סיכום 

אנחנו יונקים – לומדים אחד מהשני.  

תירגול חשוב: נשיפה ארוכה – הגוף מקבל תשדורת – הכל בסדר. נשיפה ארוכה היא תפקוד של הריאות המחוברות ללב. אם הריאות פועלות בניחותא, הדופק גם הוא יתאים עצמו והקצב ירד. לחץ הדם ירד וכל מערכת הסטרס בגוף מקבלת תשדורת: מצב רגיעה. כך החלקים במוח שאחראים על ניהול עצמי וקבלת החלטות שבים לעבודה. הם נותקו זמנית במצב הסטרס. אם אני מתרלג נשיפה אני מלמדת את הגוף שלי לחזור בקלות ליציבות ורוגע.
כל תירגול לרגיעה יסייע בהשהיית התגובה. אם אני בסטרס הנטיה שלי תהיה להגיב מייד והתגובה שלי תהיה מתוך מצוקה. ולא את זה אנחנו רוצים להעביר לילד.

עיקרון #4 נוכחות הורית

שהילד משדר מצבי סיכון לא שולחים SMS – זו לא נוכחות. המצבי סיכון הכוונה שבאופן דפוסי חוזר מאד מאוחר, נעלם.

הזעם הגדול של הילדים אינו קשור אליכם – אתם לא אשמים וגם הוא לא.

קשה להכיל את ההתנהגות הזו. כשהזעם יוצא זה החלק הטוב.
זוהי הזדמנות לטרנספורמציה: נוכחות הורית שמשלבת סמכות רוחבית. שני עקרונות הסמכות.

דומינו סט של לוחיות חיוביות

אתם חווים הצפה של אתגרים

לא ניתן לטפל בהכל יחד. לא הגיוני – לא טבעי.

כדאי לארגן את הלוחיות בראש.

כשעושים את המחשבה הזו מגלים שהראשונה בכלל לא קשורה לילד.
אנחנו לא מחפשים את המשימה החשובה ביותר, אלא איזו לוחית תפעיל את הלוחית השנייה ותייצר מומנטום חיובי. מיהי הלוחית הראשונה שקל לגעת בה והיא תפעיל את שאר התהליכים הרצויים מבלי שנשקיע מאמץ. אנחנו חייבים לנהל את האנרגיה שלנו בתבונה.

דוגמא אישית וכח התנגדות.