הצגת מקרי בוחן של משפחות בליווי. בסמינר ביוני 2022 הצגתי משפחה שאימצה בן ומשפחה שניה שאימצה בת. שני הילדים בגילאי ההתבגרות. הצגתי את הילדים על חוזקותיהם והקשיים שלהם ואיך הפכנו בעזרת מודל העבודה המוצג כאן את האתגרים לכור היתוך הקשר של הילד עם סביבתו האוהבת וחומלת. האירוע התקיים מול 20 אנשי ונשות מפתח ממינהל השירותים החברתיים בעיריית תל אביב.
בשני המקרים שהצגתי יש גלים של שיגרה וגלים לא צפויים ולא רצויים. בשני מקרים הצלחנו להוריד דרמטית את עוצמות הקיצון. טראומת ההיקשרות מייצרת בגוף (כמו כל אירוע קיצון) מצב של מתח יתר עד כדי הרעלה של קורטיזול (פוגע ביכולת הניהול של האונה הקדמית במוח). מתרחשים תהליכים נוספים והחוויה היא – פחד FEAR. מטרת התהליך שאני מנהלת עם ההורים והצוות המקצועי (של המשפחה) היא יצירת חוויה מתמשכת של רוגע, פחות טריגרים, יותר תשומת לב לדגלים המונפים עי הילד ויכולת לנהל את האירוע כולל תגובה מושהית
וכמובן כמה שניתן במהירות לשוב לשגרה נורמטיבית (אם בכלל יש כזה דבר). אנחנו מלמדים את ההורים ואת המעגל המקיף את הקשר איך למרות לקות ההיקשרות (של הילד ולפעמים גם שלנו) ניתן ליצור קשר בטוח. האם הדברים תמיד עובדים? לא!
הרעיון הוא לייצר מספיק ביטחון בקרב ההורה שידע מה לעשות ומה ‘לא לעשות’ גם כשהדברים מתפרקים. התפרקות היא דפוס הפעולה האוטומטי של הילדים שלנו (בין אם מדובר בפירוק פיזי או נפשי) וחלק מתפקידנו הוא לייצר דפוסים חדשים ברמה הפיזית (נוירלוגית וכימית), מנטלית והתנהגותית. לסיכום, התנהגות היא תוצאה של חוויה פנימית ולכן כדי להשפיע על התנהגות עלינו ראשית לייצר חוויה פיזיולוגית שונה. ההתנהגות ‘רק’ תושפע ותגיב לתהליכים הפנימיים.