טראומה התפתחותית מתחוללת בינקות ועלולה לנבוע מגורמים רבים ביניהם לידה בסיכון, פרוצדורות רפואיות ודיכאון לאחר לידה של האם.
פגיעת היקשרות נגרמת כתוצאה מהזנחה פיזית/ נפשית, אלימות והתעללות. עצם הניתוק מההורים המולידים בחדר הלידה או בהמשך עלול לייצר זיכרון צרוב שלילי. כשילדים מגיעים למשפחה המאמצת רובם בנוסף לחוויות הקיצון, חוו מעברים רבים בין בתים ודמויות ועלולים לסבול מהצפת קורטיזול – הרעלת סטרס.
אירועים דרמטיים אלו משליכים על מיומנויות והתנהגויות: ניהול מערכות יחסים תקינות, ויסות רגשי עצמי, פרשנות מעוותת של המציאות, קושי במעברים, לקויות למידה לסוגיהן, בעיות ריכוז וקשב, טריגרים המפעילים תגובות לא מווסתות, העברה (של הזעם על האם הביולוגית) לדמויות מטפלות, משיכה לסיכונים – כמיהה לריפוי ואיתותים תכופים: “קשה לי, תעזרו לי”. תפקידנו לייצר מעטפת רגועה, ברורה, פשוטה.
זה מורכב, אך אפשרי: יצירת תחושה של “נמל וחוף מבטחים” שקט המעניק ביטחון אמיתי, “תדלוק” רגשי חיובי – ובמקביל אינו מוותר ומציב דרישות וסמכות רוחבית איתנה. ההורים והמערך החינוכי בבית הספר חשוב שיבין לעומק את עולם הטראומה והפוטנציאל ליצירת חוסן לילד ולמערך המשפחתי, טיפולי וחינוכי.
משמעותי שנעבוד יחד.