עוד הצלחה חדשה בליווי שלי!

26.3.23

לכל מאן דבעי,

אני אמא לשתי בנות שאומצו בילדותן. הבכורה (22) אומצה בגיל עשרה חודשים והשנייה (20) בגיל 3.5. אני עו"ס במקצועי, עבדתי עם נוער בסיכון.

כשאימצתי את הבכורה, ילדה מתוקה, חכמה ויפה, פגשתי הרבה אנשים טובים שליוו אותנו, אך היו חסרי רקע באימוץ. הפסיכולוג בגנון אמר שהפחדים עליהם היא מדברת הם אופייניים לגיל, ככל שעבר הזמן היא הפגינה יותר חרדה ויותר ויותר התכנסה בעצמה, כועסת על כל העולם. ניסינו מספר פסיכולוגים אבל היא הרגישה בעיקר מותקפת. בית הספר החמיר את מצבה, נאלצנו להעביר אותה בשל מצבה הנפשי לבי"ס לחינוך מיוחד. בסופו של דבר החרדות והפחדים הכריעו אותה והיא אושפזה במחלקה פסיכיאטרית בגיל ההתבגרות. כיום היא מתמודדת נפש, מדהימה אך עדיין לא מצליחה לתפקד בגלל הפחדים. כאמא הרגשתי בודדה, לא יודעת מה לעשות, מנסה הכל, פונה לייעוץ, אבל אף ייעוץ לא היה מדוייק ולא חלה התקדמות במצבה.

השנייה, הגיעה אלינו לאחר הזנחה קשה, ילדה חיונית ומקסימה אבל פגועה מאוד. השירות למען הילד ליווה אותנו וגם קיבלנו תקציב עבור טיפולים לילדה. עדיין, התקשנו למצוא שירות מקצועי אשר יעזור לנו ולמערכת החינוך להתמודד. לאורך השנים היא היתה בחינוך המיוחד. טופלה במסירות אבל היתה כל הזמן דרוכה, מפוחדת, מגיעה להתנהגויות קיצוניות כדי להגן על עצמה.

את שרונה הכרתי דרך קבוצות הפייסבוק והאתרים על אימוץ אליהם אני מחוברת מאז שאימצתי.

שרונה פתחה קורס בזום על אימוץ. לראשונה למדתי משהו חדש ומדויק לצרכי המשפחה שלי. לראשונה היה שיח על חרדת הנטישה והפחדים והצורך לתת להם מענה. לראשונה הבנתי את ההשפעה המתמשכת של המתח על המוח ועל תפקוד הבנות שלי. קראתי מאמרים רבים ושמעתי הרצאות רבות שפתחו את עיני ועזרו לי להבין. הידע פתח לפני עולם שלם, אך זה לא מספיק, הייתי צריכה את התיווך בין הידע להלכה למעשה.

הכנסנו את הבת הצעירה לדיור מוגן שהיה לכאורה מתאים לצרכיה ולפרופיל שלה, אבל לצערנו, ככל שעבר הזמן היא היתה יותר במצוקה. היא הגיעה בדיור למצבים שלא הכרנו קודם, של פגיעה מינית, פגיעה עצמית עד אמירות של אובדנות.

פנינו לשרונה לליווי אישי עבורנו ועבור הצוות בדיור של הבת הצעירה. התחלנו במפגשים שלנו עם שרונה כהורים, דיברנו על המצב ושרונה ידעה להסביר לנו את ההתנהגויות לאור הידע שיש ברשותה על אימוץ, וכן הנחתה אותנו איך לפעול מול הבת הצעירה.

בהתרגשות רבה אני כותבת שלראשונה בחיי כאמא הרגשתי שיש מישהו שרואה את המצב במקצועיות עם ידע רלוונטי ומדויק לבת. כבר לאחר מספר מועט של פגישות שלנו ההורים עם שרונה, האווירה בבית השתנתה לחלוטין והצלחנו כולנו להירגע ולבסס מערכת יחסים טובה יותר במשפחה.

הבת יצאה מהדיור, חזרה הביתה ובימים אלו אנחנו בתהליך השמתה בדיור חדש, מותאם יותר לצרכיה.

שרונה ליוותה אותנו בתהליך היציאה מהדיור, מול מערכות הרווחה ובעיקר בבית. נוכחותה של שרונה בפגישות והדיוק אותו היא הביאה מאוד מאוד עזר לנו לבחור בדרך טובה.

אנחנו במקום טוב עם הבת, היא סומכת עלינו שנהיה איתה במהלך חייה, היא בתהליך של רגיעה ויותר ויותר מרגישה שרואים אותה. שרונה תמשיך ללוות אותנו ואת הצוות שקולט אותה עכשיו, עד שתרגיש בטוחה במקומה החדש.

אימוץ הוא תהליך מורכב. אף אחד לא הכין אותי והדריך אותי להתמודדות שמגיעה עם האימוץ. חייה של הבת הבכורה והנהדרת שלי היו אחרים אם היינו יודעים מה שלמדנו משרונה והיינו מקבלים הדרכה ממנה. אני עצובה ומתוסכלת כשאני רואה עם כמה עצב, קושי ותסכול הבת הבכורה שלי חיה. מדובר בילדה מחוננת, יפה, טובת לב שבמקום לחיות את החיים כמו בני גילה, היא מתפרנסת מקצבת נכות וכל יציאה מהבית בו היא מתגוררת דורשת ממנה כוחות נפש גדולים.

אני מבקשת, את תמיכתכם בפרויקט מציל חיים זה עבור משפחות רבות. אפשרו לסבסד את הליווי עבור משפחות שידן אינה משגת והכשרת אנשי מקצוע לתמיכה במשפחות באופן המותאם לאימוץ.

בברכה, ענבל אדלר, קיבוץ יזרעאל