איריס מאירי-שניר אומצה בגיל יומיים מישראל ע"י זוג הורים והיתה לבתם היחידה. השיחה עימה התקיימה בזום ב-17.4.20 ביום שישי במסגרת קבלות שבת שמקיים מיזם האימוץ והאומנה. בשיחה נכחו ואף השתתפו בפועל הורים שאימצו ובוגרים שאומצו. במקרים מסויימים הפנים מוסתרות בתמונות של עצים ושורשים כסימבול למוטיב והתחושה שאיריס הזכירה בשיחה: השורשים נגדעו ולא ניתן לחבר מערכת שורשים מחדש.
בשיחה איריס משתפת באופן כּן את תחושת החריגות שחשה היא ומאומצים רבים ומציעה לא לטייח אותה ע"י אמירות כמו: אתה ילד רגיל או אנחנו משפחה רגילה. המפגש המוזכר שלה עם עוסית השירות למען הילד התקיים לפני כעשרים שנה. בשנים האחרונות חלים שינויים ביחס ובשיתוף הפעולה של השירות בתהליך הכה חשוב וחיוני של פתיחת תיק אימוץ. איריס בבקשה:
שמי איריס, אני בת 55 ואומצתי בגיל יומיים מבית החולים. אני בת יחידה להוריי המאמצים. הוריי אהבו אותי מאוד, ועם זאת עניין האימוץ וזהות אמי הביולוגית העסיק אותי כל החיים. נודע לי שאני מאומצת כבר בגיל שנתיים מהוריי. פתחתי את תיק האימוץ פעמיים: לראשונה בגיל 27 ואז קיבלתי פרטים מאוד בסיסיים. בפעם השנייה בגיל 35 ביקשתי לפגוש את האם הביולוגית. נאמר לי שפנו אליה והיא סירבה. זו הייתה חוויה מאוד קשה שגרמה לי לתהליך דמוי אבל. בשנה האחרונה בעקבות בדיקת דנ"א שעשיתי מצאתי את אחותי הביולוגית (חצי אחות) ודרכה את שני אחיי הביולוגיים. מאז אני בקשר כמעט יום-יומי אתם.