בשל הרקע וחוויות הקיצון שעברו ילדינו נגלה התנהגויות שלעיתים מאתגרות. ההתנהגות היא חלון הראווה למצבם הפיזיולוגי ואם נדייק אז למצבה הלא מאוזן של מערכת העצבים האוטונומית כולל כמובן תפקודי מוח המשתנים בעקבות הצפת קורטיזול. הגוף לומד בעל כורחו לשרוד מצבי סטרס ואף להגיב למציאות נורמטיבית כאילו היתה ג’ונגל. דפוסי ההתנהגות הם תולדה של השינויים שעברו המערכות השונות בגוף. לכן כה חשובים התרגילים השונים שבכוחם לייצר שיקום, החלמה ומכאן גם שינוי בתחושה, רגש ומחשבה. תרגלו בעצמיכם והורישו לילדים את התרגילים ואת החוויה של תירגול יחדיו.
עניין חשוב לא פחות הוא לשמור ולטפח את הרווחה הפנימית שלנו ההורים. חלקנו עברנו בעצמנו טראומה. בנוסף לעיתים ההורות אומנה/ אימוץ מציבה בפנינו מציאות טעונה בסטרס עד כדי חוויה של טראומה משנית. אם כך בראש סדר העדיפות תהיה העבודה העצמית, התירגול, הנשיפה, הנוכחות בכל עת ובודאי בתקופות קיצון כפי שאנו חווים כעת – חצי שנה של קורונה. הפוסט נכתב בין כסה לעשור. שנת תשפ”א.