כאמא שאימצה ילד בן שש וחצי וכיום בן עשרים למדתי ‘דרך הרגליים’ שילדים שהגיעו אלינו לאומנה או לאימוץ זקוקים להורות משקמת. אני כותבת בכל מקום ומשוחחת על כך עם כל מי שמוכן לשמוע כולל עם נציגות משרד הרווחה. לפני כשנתיים תמר אייל, רכזת קהילת האומנה, ואני החלטנו לחבר כוחות. לילדי ולמשפחות האומנה יש מאפיינים ייחודיים משלהם. אך רב המשותף בין ההורות בשתי המשפחות. מדובר בהורות מרגשת, רגישה, תובענית מאד, מתישה ולעיתים אף מייצרת חוסר אונים. יחד עם זאת למדתי שיש דרך.

למדתי שלא די באהבה, למדתי שכוונות טובות אין מרשימות אף ילד שחווה חיים לא נורמלים (בהקשר השלילי) ולמדתי שאך טבעי שמי שחווה פחד ייצר מצבים מפחידים ועשוי להביא גם אותנו האוהבים אותו כל כך אל הקצה. כיום בני בן עשרים, שיהיה בריא. ואני כאן איתכם בשמיים בארץ ובים.
בחודש מאי 2020 שמחתי להנחות שני מפגשים ביוזמת עמותת עוגן למשפחות האומנה. סיכום מפגשים אלו לפניכם.
בחודש יוני התחלנו פעילות של שיתוף ולמידה, נשימה וחיוך בקבוצת ווטסאפ: אומנה – חוף מבטחים.
מדי פעם אשתף בתכנים מקצועיים מתוך הקמפוס של מיזם האימוץ והאומנה, כדאי לעקוב אחרינו בכל הערוצים והרשתות.