להלן תימלול התקציר:
מהם הקלפים החזקים מהן האפשרויות שאנחנו יכולים
להציע להורים וגם לאנשי טיפול שיותר יעצימו את החוסן
המשפחתי? זה יכול להיות שיהיה איזהשהוא קשר, שיח שיח רגשי פתוח
שאפשר יהיה לדבר על הדברים. הרבה פעמים במשפחות של אימוץ לדבר על
כולל גם לדבר על דברים שלא נעים לדבר על מה היה
לפני האימוץ. דבר נוסף שהוא חשוב זה להיות
מסוגל לקחת את האחריות על התפקיד של ההורה, לקחת בעלות. סליחה
זה להגיד אני האמא, אני האבא, אני ההורה של הילד הזה וזה גם
משהו שהוא משתנה לאורך השנים כי לעבוד על חוסן עם
המשפחה עם פעוטות או עם ילדים קטנים ילדים בני שש זה אחרת
מאשר החוסן המשפחתי כשהם מתבגרים או אחרי ויש גם
משהו שזה כאילו 'מתמשך' לעבוד על הדבר הזה על הקשר
המשפחתי על ביחד על להיות מסוגלים לעשות דברים ביחד
האם יש דרך שכשאני מרגישה שהרכבת ככה יורדת מהפסים שלה
איך בכל זאת אפשר לשמור את תפקוד סביר במשפחה כי מה
שקורה שכשדברים מתפרקים או משתבשים אז אנחנו נורא
נשאבים לטפל אנחנו מתחילים בכל מיני שיחות ובירורים ואינטייקים
והכל סביב האתגר. והשאלה שלי זה איך לצד האתגר אני יכולה לשאוף
להחזיר לאט לאט את הרכבת לתפקוד סביר ולשמור על איזו שהיא
שיגרה לצד ההתמודדות המקצועית הטיפולית עם מי שצריך