מניסיונה של אם מול מערכת החינוך. תודה רבה לד”ר לאה לק. @Lea lak
הכרה מימוש ועמידה על זכויות הילד – הבנת הקשיים, עזרה בפתרון בעיות.

ראשי פרקים בהם עסק המפגש:

ועדות איפיון, עירעור ועדות איפיון, לוודא נוכחות נציג הציבור. איתור מקורות מידע עדכניים ברשת לזכויות. במקרה שלנו – חרדה חברתית שמזכה בסייעת, זכאות להנגשה טכנולוגית ועוד.
קשר עם הצוות בבית הספר – לשמור קשר עם מנהל.ת או בכיר אחר ולהשאירו בתמונה כל הזמן. לזכור להוקיר תודה ולבטא אמפתיה לצוות. לגבש צוות עם ‘אצבע על הדופק’ כשהילד בראש סדר העדיפויות. להתמודד בכבוד עם משברי אמון העלולים להתעורר בקשר עם הצוות החינוכי.

להבין ולתווך את האימוץ והשלכותיו.

להתמקד בצורך רב מהרגיל בחיזוקים חיובייים, להדגיש ההיבט הפיזיולוגי ששרונה מתארת במהלך הדרכות במיזם, כי מבחינת ההיבט החינוכי הצוות לא רואה הבדל מילדים אחרים שגם צריכים חיזוקים חיוביים.

נושא השייכות – לעזור להתחבר לכיתה, לא “להוציא” או לבודד בשום צורה.
להיות קשובים לילד אנחנו בבית לארועים שבכל זאת מספר ולנתח עם איש המקצוע הרלוונטי.
לא לכולם אינטיליגנציה ריגשית גבוהה וצריך לעזור להם לצוות להבין, שהם יהיו קשובים לארועים חריגים ויעדכנו כדי לעשות יחד סיעור מוחות. בניתוח בדיעבד לעיתים עם הילד מגלים אוצרות. לעבוד עם הצוות בלי להעמיס מדי, אך בלי לקפח הילד – שביל זהב עדין.

הכנה לשינויים, הכנה לטקסטים אם הילד מתקשה לפני שעור יעודי. לא להזניח הפן הריגשי מול קשיים לימודיים – לעיתים צריך לוותר כי אי אפשר להשאיר העוגה שלמה (הסיפור שלנו – לא בי”ס לחינוך מיוחד), למרות שצריך וזאת בשל מערכת שהוא מכיר ובסה”כ רואה אותו ומשתדלת מאד.