פורסם בעיתון לאישה, 13 יוני 2016 במדור "המכתב שלא נכתב"

לאישה, שמהבטן שלה יצאתי,

אני תוהה אם את חושבת עלי. אני, הילד שנולד לך לפני כמעט 20 שנים.
האם את יכולה לדמיין מה עבר עלי בכל השנים האלה? האם את יודעת איזה מזל היה לי בחיים?
האם אני במחשבותייך?

ביום ההולדת שלי אני חושב עליך. ככה זה כל שנה.

האם אי שם מחשבותינו נפגשות?
הגעתי למשפחה נפלאה. אוהבת. מטפחת. משקיעה.
את השמים הורידו בשבילי.
נשמע כמו סיפור מהאגדות. אז זהו. שזה לא.

במו ידייך ובעצם, במו פיך הרסת לי. פגעת בי. “דפקת” לי את החיים.

במהלך ההריון כנראה שתית. זה אולי לא ניראה לך חריג מהמקום שממנו את מגיעה. ובטח לא ידעת מה את מעוללת לי בעצם שתיית האלכוהול שלך. ואולי היתה זו רק שתיה חד פעמית. ואולי יותר. אולי זה היה אורח החיים שלך. אבל זה בדיוק מה שדפק לי את המוח. כן, כן, את המוח!

כל השנים היו לי המון קשיים.

עם חברים, בבית הספר, במשפחה ועם עצמי. בהתחלה “סתם” אובחנתי כבעל הפרעת קשב וריכוז עם היפראקטיביות. חשבתי שאני כמו עוד המון ילדים שמאובחנים כך. גם לקויות למידה מכל גווני הקשת. קשיים בקריאה, בכתיבה, במתמטיקה, בשפה.. קיבלתי את כל הטיפולים האפשריים. בחריקת שיניים ובתמיכה אין סופית של ההורים שלי והמורים שלי סיימתי בית ספר, עם בגרות מלאה. איזו גאווה! הראיתי לכולם שאני יכול להצליח. שאני שווה. שאני כמו כולם.

אבל, זהו, שלא. אני לא כמו כולם. וכנראה, לעולם גם לא אהיה.

את המחיר על השתיה שלך אני משלם בכל רגע נתון. קשה לי להסתדר במסגרות ואני אימפולסיבי, נכנס לאין סוף מריבות, שקרים וקשיים להבין סיטואציות חברתיות. אני תמים. אני כל כך רוצה להיות אהוב אבל אנשים מנצלים אותי. בלי שאדע. בכספים ובדברים אחרים וזה הביא אותי לכמעט הסתבכויות רציניות. קשה לי להבחין בין טוב ורע וכל הזמן אני מחפש מצבי סיכון . אין ספק.

להורים שלי, למשפחה שלי מגיע צל”ש על עמידתם בכל האתגרים..

אני משער שלא לזה התכוונת כשילדת אותי. אולי הרית אותי מאהבה. אולי הייתי פנצ’ר. אולי בזמן שהיית מסטולית גם נכנסת להריון. חשוב לי שתדעי שזה מה שגרמה השתייה שלך. אנשים מסביבי הרבה פעמים לא מבינים אותי. אני באמת לא “ילד רע”. יש לי פגיעה מוחית וזה לא מאפשר לי לפעול אחרת. אני רוצה להיות עצמאי. אני לא יכול. קשה לי לנהל את עצמי. אני כל הזמן שוכח. לא זוכר ש”צריך כל בוקר לרחוץ שיניים” למרות ש כמעט 20 שנים מזכירים לי את זה בוקר בוקר. גם עם כסף אני לא יודע להתנהל. וזה לא שלא לימדו אותי. אני באמת לא יכול.

למדתי שקוראים לזה “תסמונת האלכוהול העוברי” ושזה פוגע במוח.

ושאין מה לעשות. שעם זה אני צריך ללמוד לחיות. וזה קשה. מאד. אני כל כך מקווה שלא ילדת ילדים נוספים בזמן ששתית. את מבינה שכל זה יכול היה להיות אחרת לגמרי אם רק היית לא שותה אלכוהול בזמן ההריון?
ממני,
הילד שילדת..

נשמח לקבל תגובות על הפוסט. לאיתור חומרים נוספים הנוגעים בתיסמונת אלכוהול עבורי הקליקו על התגיות שבתחתית הפוסט.

לקבלת עידכונים לגבי תכנים מקצועיים ותירגומים העוסקים בתיסמונת אלכוהול עוברי FASD ובכלל בכל הנוגע לאימוץ,
השאירו את כתובת המייל שלכם. אנו נקפיד על דיסקרטיות מלאה.

קרדיט: התמונה בפוסט לקוחה מתוך סרטון שהופק במסגרת קמפיין להעלאת המודעות לנזקי שתיית אלכוהול במהלך ההיריון.

ציטוט הסבר המופיע מתחת לסרטון:
FASD (Fetal Alcohol Spectrum Disorders) is a range of problems caused by prenatal exposure to alcohol which can include birth defects, learning disorders, behavioral problems, and mental illness.
For further information: http://2015.tooyoungtodrink.org/?nocache=111>