לפני שנים כשהתבקשתי לארגן את בני המשפחה והחברים לפגישה עם גלית הפסיכולוגית המצוינת שהדריכה אותי דחיתי את המשימה. היו לי סיבות רבות. לא רציתי להטריח את הקרובים לי, חלילה להעמיס עליהם רגשית. לא, לא התביישתי.

עד היום אני מאמינה שכאשר אנו בהתמודדות כלשהי בחיים ובטח כזו הנוגעת לילדים שלנו, אין מקום לבושה, להאשמה עצמית, להסתרה ולסודות. כשהתגברתי על חששותי גייסתי את המשפחה ומאז פתחנו פרק חדש והיסטורי.
שמתי לב שכאשר אני מזכירה להורים שבחרו בי ללוות אותם שהגיעה העת להזמין את רשת התמיכה לפגישה, הם מתמהמהים. זה קרה כבר יותר מדי פעמים מכדי להיות מקרי.
אם תמשיכו לקרוא תתקלו בהתנגדויות להיעזר בתומכים ובהסבר למה בכל זאת כדאי. הרשימה רלוונטית גם למי שלא נמצא עמי בתכנית ליווי ובטח עידוד למי שכן. הבה ניתן סיכוי לרשת התמיכה:

1. הורים: "אני לא רוצה שהילד שלי יקבל 'תיוג' מהקרובים, מה שעלול לגרום להתרחקות שלהם ממנו ומאיתנו."
   תשובתי: כאשר תתנהל הפגישה שלנו, נבליט את החוזקות של הילד, את הכוחות שלו ואת התרומה שלו למשפחה. נסביר לקרובים את הגורמים לקשיים שלו כדי שיוכלו לסייע. אל דאגה, הילד יוצג באופן אוהב, אותנטי ויגרום לקרובים דווקא לרצות ולפעול לחיזוק החיבור עימו.
   
   
2. הורים: "הילד עלול לפתח בושה על כך שהקרובים מעודכנים במה שקורה בבית/ בביה"ס ומכאן עלול להתרחק מכולם ואולי במיוחד מאיתנו ההורים".
   
   תשובתי: הילד, הנער והבוגר שעבורו כולם מתכנסים יבין כמה הוא חשוב לכולם. לא רק תוכן הדברים יקבע מה הילד יחוש, אלא עצם תחושת השייכות – "לשבט שלי אכפת ממי'. הילד יראה באופן המוחשי ביותר כי קבוצת הייחוס שלו הינה בעלת חוסן להתמודד, אינה נבהלת ונמצאת כאן לא כדי להטיף ולתקן, לאיים ולהעניש, אלא כדי למצוא נתיב לקרבה ולבטחון.
   
   
3. הורים: "בני המשפחה, החברים והשכנים עלולים לשפוט אותנו לנוכח ההתנהגויות המורכבות שנציג. כבר שמענו ביקורת בניסוחים שונים ואין לנו כוח להמשיך לעמוד תחת מטר של אמירות מתנשאות".
   
   תשובתי: אחרי 8 דקות של פגישה איתי ירדו לכולם אסימונים. הם יבינו שעשיתם הכי טוב שאפשר ובעיקר שמרכיב חשוב בסמכות ההורים היא ההבנה שסמכות עובדת לרוחב. התומכים יתפעלו מהיכולת שלכם עד כה לשמור על יציבות בתוך הדרמות ויעריכו את האומץ שלכם לבקש תמיכה.
   בפגישה מעבר להסברים שאביא אנחה את התומכים כיצד לנהוג וגם מה לא לעשות. הם יבינו שאינכם זקוקים מהם לעיצות או לטיפים, אלא לתמיכה בכם ובילד בדרך שמובילה לשינוי.
   
   
4. הורים: "מה יקרה אם הכל יתהפך עלי, דווקא בגלל שיתוף התומכים הם יעברו לצד של הילד, אני 'אצא ה-לא בסדר' או שהם ימשיכו להעיר לילד ולי בפני כולם בזמן אירועים משפחתיים".
   
   תשובתי: תהליך שיתוף התומכים לא נועד כדי לייצר מחנות, להיפך. המטרה לייצר מעגל אהבה שבמרכזו לא אתם ולא הילד, אלא… כאן אני עוצרת ומבקשת שישלימו את המשפט. "במרכז המעגל נמצא הקשר", הם משלימים. בדיוק אני מחזקת אותם. הניסיון שלי מראה שכל תומך ולא משנה הקשר שלו אליכם, לא משנה מה גילו, לומד במפגש על עצמו ומערכות היחסים שהוא מנהל. התומכים מפתחים ענווה. אם בכל זאת הם פעלו לא כראוי, אתם יודעים שנתתם להם הזדמנות בכך שמיניתם אותם לתומכים. אתם 'תקראו אותם לסדר' בחמלה ותעניקו להם הזדמנויות נוספות.
   
   
5. הורים: "יש בין התומכים כאלו שלא מתאים שימצאו שעה וחצי באותו מפגש. הם לדעתנו זקוקים להדרכה מיוחדת. למשל, אמא שלי – הסבתא של הילד, צוות ביה"ס, העו"סית מהרווחה".
   
   תשובתי: ברור. יש לכם מספיק פגישות כדי שנקיים עם כל קבוצה מתוך רשת התמיכה את ההדרכה המתאימה לה. שימו לב לשלוח לחברה' את המאמר והוידאו שקבלתם ממני, כך שהם יגיעו לפגישה עם הבסיס ומשם נמשיך. תדגישו בפניהם שלא מדובר במופע יחיד שלי מולם, אלא בשולחן עגול -מרחב בטוח ללמידה, לשיתוף, לדיון, לשאלות ותשובות ובעיקר להגיע עם לב פתוח.
   
   
6. בפועל יש הורים שעל ההתחלה מצליחים לקבוע את הפגישה שכוללת בנוסף אליהם עוד 3 חברים ויש פעמים שמסך הזום שלי נחלק ל- 3 * 3, סה"כ 9 אנשים שמתוכם שישה הם תומכים. יש פעמים שמספר ימים לאחר הפגישה המשפחתית, נכנס לפגישה דומה, אך גם שונה עם צוות החינוך שמכיר את הילד (לעיתים כבר מתבגר) הכולל את המחנכת, הסייעת, היועצת החינוכית, המנהלת, פסיכולוגית ביה"ס והקב"ס (קצין ביקור סדיר). קרה לי שבין אנשי החינוך היו כאלו שביטאו רוח נואשת: "ניסינו כבר הכל ואין ברירה, צריך להוציא את הילד מהבית לפנימיה.".

תשובתי: "היום, 31 אוקטובר 2021, בואו נדבר עוד חודש ונחליט אם צריך להחליט או שניתן לדחות את ההחלטה עוד." בפועל: עברה שנה וחצי והילד המשיך ללמוד במסגרת החינוכית ולחיות בקהילה לה הוא שייך ולישון בביתו שלו.

חשוב לדעת מראש: תהליך הליווי מותאם אישית לכל משפחה. לפני תחילתו אני עורכת פגישת זום, ללא תשלום וללא מחוייבות מצידכם כדי להכיר הדדית ולבחון אם הליווי יועיל לכם ולילדכם.

הכותבת: שרונה דוכנה, מלווה משפחות אימוץ ואומנה לקשר בטוח וקרוב. מייסדת מיזם חברתי שזכה להכרה לאומית.