חיפוש

לקיחת חפצים וגניבות

הגורמים ללקיחת חפצים וגניבות

"הילדים שלנו בודקים אם אנו כשירות לשמור עליהם. אם הצליחו לגנוב מאיתנו, זו הוכחה שלהם שכנראה גם עליהם לא נוכל לשמור מהעולם ומעצמם".

הקדמה

לקיחת אוכל וחפצים ללא רשות, גניבת כסף ואמצעי תשלום כולל רכישות ברשת בגניבה, הם אתגרים המעסיקים רבות מהמשפחות. לאור שיח בנושא בקבוצת ווטסאפ שאני מנהלת שחברים בה הורים שאימצו או אומנה כתבתי את הדברים שלהלן.

זה אינו פוסט מאשים חלילה, אלא מבקש לשפוך מעט אור על נושא מאד מורכב עם מחיר רגשי וכלכלי גדול לכל המעורבים. אם בין הקוראים נמצאים בוגרים אמיצים שירצו לשתף מהחוויה שלהם או הורים מנוסים שצלחו את הנושא, מוזמנים לכתוב לי. רבים מאיתנו הוכחנו שזהו תחום פתיר. אמנם לא תמיד, אך בהחלט כן ובמקרים רבים.

מבוא

דרכים שונות להבין את מעשה הגניבה ולטפל בו כהלכה. יש מקרים שהתופעה היא קלה ויחסית פשוטה לטיפול ויש מקרים שנדרש תהליך ארוך רב-תחומי המשלב מספר גורמי מקצוע כולל טיפול תרופתי. בכל מקרה השילוב בין אנשי המקצוע השונים מומלץ שיתנהל על פי מודל מתנ”ה שפיתחנו: מומחיות, תיאום, נגישות וכמובן שיתנהל בהרמוניה. מומחיות בתחום ההיקשרות וכמובן טראומת הילדות, נגישות מעבר לפגישה הקבועה ובכדי להיות לעזר להורים בעת מצוקה וסמוך לאירוע ותיאום בין כל אנשי המקצוע בכדי להימנע מפעולות אל חזור דרמטיות כמו למשל: קיום הליכים מהירים להוצאה מהבית למסגרת חוץ בייתית. ניתן במקרים רבים לטפל בגניבות בתוך הקהילה.

 

יחד עם זאת צריך להבין שאירועי גניבה כרוניים ובמימדים גדולים פוגעים לא רק בסביבתו של הילד, אלא בדימוי ובערך העצמי שלו. ילד שגונב מגביר את מצבי הסיכון לגביו, כאשר עובר על החוק ונחשף לאלימות מאותם אנשים בהם פגע.

 

אנחנו מכירים מקרים עדינים של לקיחה שלא ברשות בגיל הגן ובשנים המוקדמות של ביה”ס היסודי. לא כדאי ליצור בהלה סביב אירועים עדינים אלו, אך חשוב לראות בהם בקשה לעזרה ולעיתים גם נורות אדומות. אין להתעלם גם לא ממקרה יחיד. בד”כ מקרה רודף מקרה וחשוב שבהורות עם מאפיינים של שיקום נתייחס לכל התנהגות כמבטאת מצב רגשי מסויים.

 

1. אין קסם יש תהליך

אין בדברים שאני כותבת פתרון בן-לילה או קבלת המעשה או שיפוט למבצע או למי שנמצא סביבו. אני יודעת מתוך היכרות עם משפחות רבות שילדיהן עברו הזנחה, התעללות ונטישה בינקות והגיעו לאימוץ ולאומנה שההיסטוריה הטראומטית מייצרת מתח פיזיולוגי רגשי, חוסר שקט, יציאה תכופה מאיזון וקושי בוויסות עצמי. תחושות אלו מוצאות מרגוע לרגע במעשה הגניבה. הורים אחראים מטפלים בנושא כמיטב יכולתם. אך לעיתים הכלים שברשותם חסרים. יש נטייה בקרב חלק ממדריכי ההורים להטיף להורים: ‘אתם לא שמים גבולות’, ‘אתם וותרנים’, ‘תענישו’ וכך לייצר תחושות אשמה מה שמוביל לבושה והסתרה של ההורים מסביבתם. ההורים מצידם מטיפים לילדים.

הילדים חשים אולי לרגע אי נוחות וכעבור יום יומיים החוויה הפנימית של ‘רעב’ רגשי, אי שקט, עוררות, תשוקה למלא חוסרים גוברת בעוד שהמנגנונים הטבעיים ליצירת סיפוק בדרך לגיטימית אינם פועלים כהלכה.

2. כאב והתמכרות
טראומה פירושה: פצע. פצע = כאב. חווית הכאב והצורך לעמעמו מובילה לעיתים למעשי קיצון. אדם הסובל מכאב מבקש משככי כאבים. ילד ואדם בוגר שמגיע לכאב שאינו ניתן להכלה משתמש בחומרים כמו סמים ואלכוהול או פגיעה עצמית כדי להרגיע את הכאב. כאב כרוני עלול להוביל לגניבות כרוניות, כאשר כפי שהוזכר לעיל התסריט מסלים מכיון שבמקביל הברקסים (מעצורים טבעיים במוח) עברו פגיעה בגיל צעיר. מומחים רבים בעולם מתייחסים לגניבות אובססיביות כאל התמכרות לכל דבר. כאמור, התמכרות שמקורה בפצע. מעשה הגניבה (או פגיעה עצמית פיזית) מייצרים הרגעה זמנית. עד הפעם הבאה. אני חלילה לא רוצה שאותם מקרים של לקיחת ציוד מחבר בביה”ס או מקרוב משפחה ייחשבו כהתמכרות. אני כן שואפת שהתנהגויות שאינן נורמטיביות יוטפלו כבר בתחילת ההתהוות שלהן ובאופן הראוי.

3. פערים וסיפוק מיידי
כולנו חווים מדי יום פערים בין רצוי למצוי. לחלקנו יש (וגם לא תמיד) את היכולת לנהל צרכים ודחפים, במקום לספק אותם מיידית, להשהות את סיפוקם. במצב רעב נתנהג באופן שונה אם תוך זמן קצר נגיע הביתה ונאכל לשובע לעומת מציאות שהיא ‘ג’ונגל’, בה אין לדעת אם נאכל ומתי. כארש ילד מתאווה למשחק מחשב שיש לחבר, לנעלי כדורגל חדשות ושוות, לרכוש חברים חדשים ולהרגיש שייכך למיוחסים או לא עלינו לרכוש סמים הוא יגנוב כספים. בתחילה הגניבה תתבצע מהמעגל הקרוב והבטוח. לעיתים היא לא תתפרס למעגלים אחרים ולעיתים תגיע אף לידי צעדים מתוחכמים ובדרך אלגנטית כניסה לבתים של זרים בתואנה: “הכלב שלי צמא, אפשר בבקשה לקבל עבורו מים”.

4. סטרס Stress
חוויה של הישרדות מייצרת התנהגות הישרדותית. חוויות קיצון בילדות מייצרות רמות גבוהות של קורטיזול ואנדרנלין, הורמוני הסטרס. החוויה הגופנית ומנטלית היא עוררות יתר, בקיצור: מתח!
חווית המתח בשילוב עם רצון לטלפון חדש מייצרת דחף בלתי נשלט. את הדחף נדאג להשקיט דרך סיפוקו – לעשות כל מה שצריך כדי לצמצם את הפער בין המצוי לרצוי – בין המתח לרוגע/ ויסות פנימי. המעשים יעשו גם אם מדובר בשבירת אמון, מעשה פלילי ואף פתיחת תיק שעלול להקשות עלינו בעתיד.

5. מוח בתפקוד חלקי
כפי שהוסבר לעיל בקרב מי שעבר טראומת היקשרות היכולת של אותם אזוריים מוחיים לניהול, קבלת החלטות, הבנת סיבה ותוצאה והתנהגות מצפונית כולל הבנת תחושות האדם ממנו נגנב כסף, מחשב, בגדים וכו’ היא לקויה.
הגורמים ודרכי הטיפול משתנות מילד לילד, לכן חשוב שהטיפול יתבצע על ידי מומחים בתחום ובהתאמה אישית לילד ולמשפחה. התנהגויות הקיצון ביניהן גניבות שכיחות בקרב ילדים החולים בפאסד – תסמונת האלכוהול העוברי FASD. עם זאת חשוב לציין שיש הורים בליווי להם המלצתי, לאור אתגרי הגניבות, על איבחון פאסד לילד. הילדים עברו איבחון והתוצאה שהיתה שלילית (בהקשר לפאסד). המסקנה: לא כל ילד עם התנהגות קיצון סובל מפאסד.


6. תקווה ואמון
אמש בפגישת ליווי שלי את אחד ההורים עלו ערכים אלו. יש מה לעשות בבית בכדי להפחית את אירועי הקיצון, לעיתים קרובות ניתן בתהליך מסודר לייצר מציאות נורמטיבית ומערכת יחסים עם אמון הדדי וארנקים גלויים. יש מצבים בהם אין ברירה. על ההורים להסיר מהמחשבים ססמאות לאתרי קניות ולהסתובב בבית כמו בטיול בחו”ל עם ארנק תלוי.

7. אמא שומרת עלי
לעיתים נדרש לבנות מערכת הגנה על הילד כולל חונך שילווה את הילד בשעות הפנאי. השאיפה היא באופן הדרגתי לפתח יכולת להרגעה עצמית ולויסות כאב רגשי ללא תלות בחומרים משני תודעה או מעשים פוגעים.
חשוב להסתייע באנשי טיפול עבור הילד, שיחות ולא הטפות בבית בכדי לברר עם הילד את המניע. אך לאורך זמן עלינו כהורים לקחת אחריות ולמצוא את חלון הפעולה האפקטיבי שנמצא בשליטתנו. ילדים שגדלו בראשית חייהם ללא דמות מגנה, זקוקים באופן עקבי להורה שיעניק להם מוגנות.

* הפוסט פורסם לאור דיון בקבוצת ווטסאפ של הורי אימוץ-אומנה בניהולי.
* נשקול לקיים פאנל מומחים.


שרונה דוכנה, מלווה משפחות.

נפגשת עם הורים שאימצו או אומנה לשיחות היכרות ללא תשלום. לבחון התאמה לתהליך ליווי. ניתן לכתוב לי בווטסאפ. הפגישה בזום. 0522-941146

You may also like...

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *