כאשר הילד מתנהג באלימות, הוא למעשה איבד שליטה. ההורה צריך להשהות את תגובתו, להתמקד ברגשותיו ולהפחית במילים. תגובות מהירות ועונשים רק מסלימים את המצב. חשוב לזכור שהילד חווה חרדה או תסכול שאותם הוא אינו מצליח לבטא בדרכים מקובלות.

זכרי מצבים בהם הילד צועק, מקלל, בועט בכסא או אף מכה אותך הוא איבד שליטה. חלקים שונים במוח שלו ‘אינם מחוברים’. 

הצעדים:

1.  ‘השהיית תגובה’ אינה קלה לבצע. אחרי כמה הצלחות תופתעי לגלות שזה פשוט ושווה את המאמץ, הכל עניין של תרגול. הטיפ הזה שווה זהב. 
2. רק כשאתם רגועים, קבלו החלטות איך נכון להגיב לאירוע ולהתנהגות החריגה. בהחלט זה עשוי לקחת 48 שעות ולעיתים יותר. אז ורק אז, תבהירו את עמדכתם ותציגו את החלטתכם. מה עושים עד אז? רק ‘מסמנים’. יש משפטים קצרים, ברורים ודיינו. לא מתעלמים, אך גם לא נואמים. הסכמות ההורית מושתת על תגובה בזמן שהמוח ‘קר’ ומחובר ובשום פנים לא בעת הסערה, אלא אם אתם שוחרי דרמות.

3. להיות בתשומת-לב: תבררי לעצמך מה קורה איתי? (זה לוקח שבריר שניה): הדופק שלך עלה, מזיעה, סרטים בראש? את חשה פחד? זו בדיוק גם החוויה של הילדה/ה שלך.
   אין כוונתי שצריך לחוס ולוותר לו (או עליו), אך יש בהבנה שכעת מאד קשה לו בכדי להנחות אותך כיצד לפעול נכון באופן שיביא תוצאות ובעיקר את האווירה הרגועה והקשר הקרוב והשמח.

   תרגול של ‘נוכחות מלאה’, כלומר בתשומת לב לכל מה שקורה איתכם. התהליך מתקיים דרך החושים שלנו וכן בסריקה של תחושות הגוף הפיזיולוגיות, רגשות ומחשבות. יש באתר ויוטיוב שלנו דוגמאות לתרגול.

4. המעיטו במילים. הורים רבים מועדים בסעיף הזה ולכן אגדיר: עד 3 מילים. יותר מזה במילא ‘ישפכו’ החוצה. ממש צמצמו מילים למינימום. בעדיפות בכלל לא לדבר. 
5. אם את חשה בסכנה: נסחי מראש משפט פשוט ותקיף (לא תוקפני) שתאמרי בזמן סוער. יש לי ‘בנק משפטי מפתח’ שאני מעניקה להורים. כל הורה מתאים את הניסוח מה נכון לו ולילדיו. יש להשתמש במשפטים תקיפים אך לא תוקפניים. לדוגמה, “אני לא מרשה לפגוע באנשים בבית הזה.” בכל מקרה ל החלטות נבונות ונכונות מקבלים כשרגועים.