1. בזכות אהבתי – כשאני כותבת או מדברת על קושי, 'זה' לא בא במקום אהבה, אלא בזכותה. אהבתי העצומה לילד שלי, לילדים רבים, לבוגרים ולהוריהם היא שמניעה אותי לפעול. 
2. הקמתי מיזם חברתי הפועל למען כלל המשפחות ומתמחה בעזרה להורים המתמודדים עם קושי. להם אנו יכולים ואף מצליחים לעזור. 'מי שטוב לו ושמח' ולא חווה אתגר כנראה אינו זקוק להדרכה מוקלטת או לליווי. לדעתי בהורות אימוץ ואומנה גם כשהכל רגוע, חשוב להבין סוגיות חשובות, למשל בנושא זהות ושייכות.
3. מדי שנה כ- 450 פונים לתהליך מתעניינים באימוץ. מדי שנה כ- 50 ילדים מצטרפים למשפחות בדרך של אימוץ. אם המסרים וההדרכות שפיתחנו יגרמו לחלק מהפונים לפרוש מהתהליך אני רואה בכך מיון וסינון מבורכים. אין שום בעיה שבעקבות מסרים שלנו ברשתות יפנו פחות אנשים. אדרבא, אנחנו כחברה נעדיף שמראש יפנו האנשים שמבינים את המורכבות שבהורות זו ונכונים לה.
4. בחיים כשיש קושי אין המשמעות שהוא נצחי. להיפך, הוכחנו שהדרכה נכונה אם אינה מונעת קושי היא לפחות מפחיתה אותו, לעיתים באופן דרמטי ותוך זמן קצר. הוכחנו שתהליכים נכונים מייצרים בית בטוח ומערכת יחסים של אמון וקירבה.  
5. השיח שאני מנהלת מוציא הורים מבדידותם, מפיג את תחושת האשמה והבושה ומנרמל קושי. תחושת היחד ורשת התמיכה הם קטליזטור בשיקום ההיקשרות ובחוסן המשפחתי. תהליך זה מעלה את סיכויי התפקוד המיטבי של ההורים לאורך זמן.
6. מניסיון אישי – קושי הינו גורם מחשל, מלטש ומצמיח אנשים בגרסה פי כמה טובה יותר. ואם יש דרך ברורה ללכת בה הקושי כנראה הוא חלק אינטגרלי מהתהליך.
7. לא לדבר על קשיים יגרום לכך שהורים יהיו מותשים והמשפחות עלולות להגיע לקריסה. לעומת זאת אם החברה וקהילת האימוץ תמשיך להעניק מקום לשיח על המציאות, נצליח להפחית מצבי סיכון וקיצון ומקרים של הוצאות ילדים מביתם ולמנוע מעברים רבים של הילד בין מסגרות החינוך.
8. הורות לילד שמגיע מרקע קשה עשויה להיות דומה לטיפוס יומי על הר האוורסט. בהרצאתו המאלפת של נדב בן יהודה, מטפס הרים בגובה רם, מחלץ, וצלם בתנאי קיצון צפינו בתמונות על גורלם של מי שהתכחשו לנדרש בטיפוס על ההר הגבוה בעולם. מי שלא נערך כראוי לעומת מי שהעניק כבוד ולקח את המשימה ברצינות שנתיים מראש. אותו דבר בהורות לילדים עם טראומה. נדרשת לא רק הבנה תיאורטית כשאתם מתחת לשמיכת הפליס, אלא היערכות והתגייסות מקצועית במהלך ההורות.
9. אימוץ היא הורות. בכל הורות יש תקופות זוהרות יותר ופחות. הדרך להתעורר אל המסע המשפחתי היא לדבר אותו ולבטא מול הילד שאנחנו מודעים גם לקושי שלו. הרי כל התנהגות מאתגרת של הילד מקורה בחוויה פנימית מורכבת. שיח אמיתי משמעו: "אנחנו על זה".
10. אם לגיבוש סיירת מטכ"ל אנשים יגיעו בציפייה לקייטנה הם יפרשו בהפסקת הצהריים. כנ"ל לגבי כל יחידה קרבית אחרת. התנצלותי על הדוגמא המיליטנטית.
11. אהבה היא דבר נפלא. היא מחברת מרפאת ומהווה השראה. במקרה של טראומה 'לא די באהבה'. כל השותפים זקוקים לחוסן אישי משפחתי וחברתי. ומכאן כדי להצליח צריך להנכיח את עולם האימוץ, לעשות זאת בכבוד, בענווה, להתבונן במציאות בלבן של העיניים ועם המון ברק, עם לב רחב וחומל.
12. אימוץ, אומץ להתאמץ – לא בכדי השורש א.מ.ץ משותף לכולם ובהיפוך אותיות מ.צ.א. האומץ אינו בתהליך האימוצי, אלא במהלכו בהתמרת הטראומה למנוע לגדילה ולריפוי של כל בני המשפחה.

לסיכום, אמשיך להציג את המורכבות המרגשת ומופלאה שיש בהורות שלנו. יחד עם זאת ובמטרה לשמור על בית בטוח ומערכת יחסים מוגנת וקרובה אמשיך להעמיק, לחקור ולשתף, לפתח כלים וגישה וללוות הורים מהקהילה.

זכורה לי משתתפת בסדנה שכתבה: 'קיבלתי רגליים קרות'. אם סדנה בזום גרמה לה לשקול מחדש, אני את שלי עשיתי למען הילדים, למענה ולמען חוסן משפחות האימוץ בישראל.