סוללים את הדרך
איך ליצור שבילים מאתגרים לצמיחה בהורות מאמצת?
בדיוק לפני מספר דקות בעודי עורכת סופית את המאמר הזה, נכנס הבן שלי מסיום של פעילות. הוא אומר לי: את האמא הכי טובה בעולם! מסמיק כולו ונעלם למקלחת.
ההתרגשות הזו שאוחזת בי בכל פעם שזה קורה, היא המנוע לשתף אתכם בתובנות מהמסע שלנו , שעד לפני זמן קצר, לא ידענו לאיזה כיוון הוא הולך.
הורות מאמצת היא בחירה. ובכל זאת הורים רבים מוצאים את עצמם מתמודדים עם קשיים אותם לא שיערו. כך גם אני. בחרתי לשתף מהזווית האישית שלי כאם מאמצת בכדי להאיר ולהנגיש נושאים באימוץ שממעטים לדבר עליהם בארץ ובעיקר ממעטים לתת להם פתרונות.
הגעתי לאימוץ כאשר אני נשואה ואמא לילד ביולוגי בן 4. עם בטחון פנימי שיש לי ולבן זוגי את היכולת לאהוב, לגדל ולחנך ילד שיצטרף למשפחתנו. בפועל מצאתי את עצמי מתוחה , חוששת ומותשת .
על אף שפיזית ורגשית נתתי את כל כולי , הילד שלי לא היה פנוי לקבל את נוכחותי בחייו.
נוכחתי לדעת שהורות לילד שאומץ דורשת מאמץ רב, יצירתיות, גמישות ומעורבות גדולה הרבה יותר.
זוהי הורות ייחודית שדורשת למידה, הבנה, ורכישת כלים אחרים על מנת לענות על הצרכים הייחודיים של המשפחה המתגבשת. היא ייחודית גם בכך שיש חשיבות עמוקה ליצירת היקשרות בין ההורה לילד.
יצירת ההיקשרות דורשת זמן, טיפול מיטיב ולב פתוח וגם אלו לא תמיד מספיקים.
יצירת היקשרות פעמים רבות אינה נוצרת באופן טבעי ופשוט ונדרשים מההורים והילד מאמץ והתכוונות. אלא שילד שמונע מצרכי הישרדות לא בהכרח פנוי ליצירת קשר, ללמוד לסמוך, להאמין במבוגר.
ומצד ההורים כאשר הם מוצאים עצמם מתמודדים עם אתגרים של ילד עם בעיות התנהגות אשר מאלצות אותם ואת הילד להתמודד עם תגובות הסביבה החברתית, הקהילה, המערכת החינוכית אשר רובם במידה כזו או אחרת משדרים “דחייה” זה עלול להקשות על יצירת ההיקשרות.
התמודדות כזו מחייבת את ההורים לפעול ב-3 מישורים בו זמנית:
בכדי שהעבודה עם הילד תצלח ותיתן את הפירות המקווים של שינוי התנהגותי ויצירת ATTACHMENT חייב ההורה להיות נוכח מתוך שקט פנימי בכדי להציב לילד שלו את גבולות הסמכות ההורית.
אחד ממפתחות הקסם שאני אוהבת במיוחד לקוח מתוך “THE WORK עפ”י ביירון קייטי.
זהו מפתח קסם מיוחד שמסייע בשמירה על מרכז פנימי יציב, מפתח שברגעי משבר מזכיר בדיוק מה חשוב שתעשו וכמה חשוב לעתיד שלכם האופן בו תגיבו ממש עכשיו. המפתח הזה הוא ההבחנה בין סוגי ה”עניינים”.
יש 3 סוגי עניינים- שלי, שלך ושל אלוהים (או המציאות). כל מה שמחוץ לשליטתי, לשליטתך או לשליטתו של כל אחד אחר, נקרא עניינו של אלוהים (או המציאות).
ביירון קייטי כותבת:
“חלק גדול מן המתח שאנו חווים נובע מהעובדה שאנו מתעסקים בעניינים לא שלנו. אם תבינו את שלושת סוגי העניינים בעולם, כך שתוכלו להתעסק רק בעניינים שלכם, חייכם ישתחררו באופן שאינו ניתן לשיעור.”
נדגים את זה בתחום ההתנהגות:
כאשר הילד “מפרק” (את הבית, את אחיו או את הסמכות ההורית) הוא למעשה מסמן לנו שהוא “מתפרק” מבפנים.
ולכן לפני התגובה האוטומטית שלנו שהיא בד”כ כעס, צעקות,הענשה,
נבצע שלב של נשימה והתבוננות על הילד.
נשאל את עצמנו את שאלת ה”שליטה” או-בעסק של מי אני ברגע זה?
אם הילד צורח עכשיו, זה לא העסק שלך, אלא העסק שלו.
לך אין שליטה על הבחירה שלו לצעוק.
כשהילד בהתפרקות והתקף זעם, אנחנו בוחנים שלי מי העניין הזה? שלי או שלו? התשובה היא שהעניין שלו ולכן ההורה צריך להבין שאין לו שליטה על הרצון/צורך של הילד לצעוק.
אם התגובה שלך אליו תהיה ממקום של “הוא צריך להפסיק לצעוק” תחווה כעס, תסכול ואכזבה.
אם תבין שהשליטה אם להמשיך או להפסיק לצעוק היא שלו ואינה שלך, תוכל לעזור לו ממקום אחר לחלוטין.
זכרו: להתבונן על הילד ולבחון של מי העסק.
ואז להגיע אל הילד ממקום חדש.
גם ד”ר ברברה מקרייט (ראו קורס שפיתחה באתר) בדברה על ויסות רגשי עצמי מציעה להורים להסיר מעצמם אחריות לא להם. “עליך לקבוע לעצמך גבולות מוצקים לגבי מה שתעשו ומה לא תעשו. רבים מההורים המאמצים, (אתם עומדים לכעוס עלי ותחשבו שאני מכלילה מה שאני כן) אבל הורים מאמצים רבים שאני פוגשת רבים עושים הרבה מאד מעל ומעבר.
הם מנסים להיות מעורבים בחיים של הילד בביה”ס. ייתכן והם עדיין עובדים. הם מנסים לשמור את הילדים שלהם מעורבים בכל מיני דברים. ואז יש גם את כל הפגישות הטיפוליות. יש להם פגישות עם רופאים. את כל סוגי הדברים שילד בעל צרכים גבוהים דורש כתמיכה.
ההורים מתנדבים בכל מסגרת בה הילד נמצא, פשוט כדי שיוכלו להבטיח שהילד ישרוד שם. אולי הצופים לא יאפשרו לילד להשתתף בצופים, אלא אם כן אתם תהיו שם. אם כך גבולות (עבורך) הם באמת באמת חשובים. תתבוננו – מה באמת עליך לעשות בחייך שלך, בחיי ילדך והגבולות שלך עם ילדך. אתה לא צריך שיצעקו עליך. אני יודעת שאין לך שליטה מה יוצא מהפה של הילד שלך אם אינם בעלי ויסות עצמי, אבל אתה יכול לשלוט אם תישאר או לא לעמוד בחדר ולאפשר לכך לקרות.”
תובנה נוספת שלמדתי היא החשיבות העצומה של שמירה על הזהות האישית שלי.
דווקא מתוך המקום שבו כבר נוצרה היקשרות עמוקה עם הילד – עלה הצורך בנפרדות.
אמהות רבות משתפות אותי שהן חוות הזדהות גבוהה עם הילד והרצון להגן עליו, לפצותו על התקופה הקשה שעבר בראשית ימיו. דווקא ההזדהות הזו מהווה “רכבת הרים” רגשית שמקשה עליהן לשמור עבורו ועבורן על גבולות ברורים. בשיחות אלו אני מדגישה להן:
“שמירה על נפרדות רגשית בין הורה לילד היא הדרך שלכן להורות בריאה”
זכרו: שהילד-הוא הילד ואתן זה אתן.
לעיתים ברגעים בהם חווים קושי’ תסכול ואכזבה מהתנהגויות קשות של הילד, כמו אלימות כלפי חברים במסגרת הגן או ביה”ס , קללות, גנhבות לעיתים הורים נוטים להאשים את עצמם.
כדאי להזכיר לעצמנו ש”מה ששלהם-שלהם” ולהיזהר מלהכניס את עצמנו לתוך מעורבות רגשית גדולה שרק תקשה עלינו התמודדות, תגובה והכוונה נכונה של הילד.
באהבה רבה,
רקפת אדלהייט-אדר
אמא מאמצת, מאמנת בשיטת העבודה של ביירון קייטי
רוצים מקום בו תוכלו להניח לסערות ולהתחבר לעצמכם?
מוזמנים ליצור קשר בטל 052-3760989 או במייל Rakefetadar@gmail.com
פייסבוק : https://www.facebook.com/yourinnersilence
אתר: https://www.rakefetadar.co.il/
אזור צפון, משגב, כרמיאל, קריות.