יומן אימוץ בקזחסטן – “על רגל אחת” – ורד איל דילר
מדוע קזחסטן??
“מה פתאום קזחסטן”? שאלה זאת בוואריאציות נוספות (תלוי בטאקט של השואל) עולה כמעט בכל פעם שאנו מספרים על העובדה שאנו עומדים לאמץ. ואכן, מסתבר שלא מדובר במדינת אימוץ “טריביאלית”. בדרך כלל שאומרים “אימוץ חו”ל” – האסוציאציות הן בכיוון של רוסיה או אוקראינה , אותן מדינות שמהן מגיעים ילדים “בלונדינים עם עיניים כחולות”. על קזחסטן כמעט ואף אחד לא שמע, האמת, גם אנחנו לא ממש ידענו משהו לפני שהתחלנו בתהליך, ולכן אימוץ משם נשמע מאד יוצא דופן ומעורר סקרנות. אז למה בעצם אנחנו בחרנו לאמץ דווקא בקזחסטן? הסיבה הרציונאלית, היא ששמענו שהמצב של הילדים ובתי הילדים בקזחסטן הוא הטוב ביותר מבין מדינות האימוץ. אבל מה שגרם לנו לזיק בעיניים הייתה העובדה ששמענו שרוב הילדים שנמסרים לאימוץ בקזחסטן הם ילדים עם עיניים “מעט מלוכסנות”. פשוט אהבנו את המחשבה שתהיה לנו ילדה בעלת מראה מיוחד ואקזוטי.. אם כבר ילדה מאומצת, שמבחינה גנטית היא “לא שלנו” אז שתהיה “אטרקציה”!
ואכן, עכשיו כשאנחנו כבר כשנה בתוך התהליך וממש אוטוטו מקבלים את הבת שלנו, אנחנו שלמים עם ההחלטה במאת האחוזים.
אז איך בעצם התחלנו…
זה לא פשוט לכתוב על כל התהליך שעברנו, שכמובן נמשך מספר לא מבוטל של שנים, החל מטיפולי הפוריות, האכזבות שבדרך, ההתלבטות הלא פשוטה סביב קבלת ההחלטה הלא פשוטה לוותר על “ילד ביולוגי” ולבחור באימוץ… כשנמצאים בתוך התהליך בשלב של “טרום הבשלה”, פשוט קשה להאמין שיקרה “הנס” המיוחל ושנגיע למצב של להיות שלמים עם ההחלטה ולהרגיש מבפנים, שאנו בוחרים לאמץ ושאין זאת “ברירת מחדל”. לכל אחת ואחד יש את הקצב האישי שלו, הדרך להתמודד עם קשיים ולקבל החלטות. הכי חשוב, לדעתי, זה “לתת לזמן זמן”, ולהיות קשובים בעיקר לעצמנו, למרות שזה כלל לא פשוט, שכן כולם מסביב מרגישים צורך (אמיתי מבחינתם), לתת המון עצות וזה כמובן עלול גם להלחיץ..
אנחנו בחרנו להתחיל את תהליך האימוץ רק לאחר שחשנו מאד שלמים עם ההחלטה ולכן, מאז, עברנו את התהליך הממושך, שלעיתים אף “מורט עצבים”, בסך הכול בצורה נעימה ואופטימית, תוך שאנו שומרים על שגרת חיינו לבל תיפגע – בכל הקשור לעבודה, ולבילויים חברתיים ומשפחתיים.
כיצד לשרוד את סבך הבירוקרטיה
תהליך האימוץ בקזחסטן נחשב ארוך יחסית. כנראה שהסיבה העיקרית לכך היא שכפי שנוכחנו בעצמנו, קזחסטן היא מדינה שבוחנת ובוחרת בקפידה את איכות ההורים המאמצים ומאד חשוב לה עתיד ילדיה שנמסרים לאימוץ בחו”ל. נכון שגם שם יש בירוקרטיה “מעצבנת” ויש צורך במחוות של “מתחת לשולחן”, אולם, לפי מה שאנו שומעים על הנעשה במדינות אחרות, המצב בקזחסטן טוב לאין שיעור.
בחודשים הראשונים לאחר שיצרנו את הקשר עם עמותת האימוץ, כמעט ולא קרה דבר מבחינתנו שכן לוקח זמן לא קצר עד שהמסמכים שלנו (אישורים שונים על הרכוש, בריאות, ההיסטוריה של טיפולי הפוריות וכד’) נבדקים במשרד החוץ הקזחי. בשלב הזה, אין לדעתי סיבה להיכנס ללחץ מיותר ו “לספור את הימים”. צריך לקחת מראש בחשבון, שכמו דברים רבים בחיים, לא הכול בשליטתנו ויש אי וודאות. כשקיבלנו לידינו את התמונה של התינוקת שמיועדת לנו (אנו העדפנו מלכתחילה בת), התמזל מזלנו והתאהבנו בה “ממבט ראשון”. אז, למעשה, התחלנו לראשונה להרגיש שהנה, זה עוד מעט קורה…
בדרך כלל ההורים מקבלים את התמונה רק לאחר שמגיעות התשובות של הבדיקות הרפואיות שהתינוק עובר ואז ברור שאכן מדובר בתינוק בריא. מרגע קבלת האישור לכך, הזמן מתחיל “לרוץ” ודי מהר לאחר מכן כבר אפשר לטוס לקזחסטן כדי לפגוש את התינוק בפעם הראשונה. למרות שיש רצון עז לסיים מהר את התהליך, חשוב להתכונן מראש לתהליך שטומן בחובו אי וודאות, בעיקר בכל הנוגע למועד החזרה ארצה בתום משפט האימוץ. לכן, מומלץ להכין גם את הסובבים (משפחה, עבודה, חברים) שלא ניתן בוודאות לדעת מראש מועד חזרה מדויק.
נוחתים בקזחסטן
כשהגענו לאלמאתה, העיר המרכזית בקזחסטן בה נמצא בית הילדים, הופתענו מאד לטובה. זאת בפירוש לא מדינת “עולם שלישי”, להיפך, יש מקומות רבים בעיר שנראים מערביים לכל דבר. התושבים המקומיים (תערובת מקסימה של רוסים, קזחים מלוכסני עיניים והרבה בעלי מראה “מעורב”) הם אנשים אדיבים ומאד מסבירי פנים. למרות שרובם לא דוברי אנגלית, ניכר בהם שהם מאד שמחים לפגוש פנים מערביות, דבר שעדיין די נדיר במדינה זו. בקלות למדנו מספר מילים בסיסיות ברוסית וגילינו שכשיש רצון, אפשר להסתדר היטב גם עם אוצר מילים מצומצם שאיליו מוסיפים תנועות ושפת גוף מאולתרת. תתפלאו – זה עובד מצוין!
כמו הרבה הורים מאמצים לפנינו, קיבלנו את ההמלצה להתגורר אצל קהילת חב”ד שנמצאת בעיר. החב”דניקים, כמיטב המסורת המאפיינת אותם, הם אנשים חמים ומכניסי אורחים נפלאים. הדירה בה שיכנו אותנו רחוקה מלהיות דירת פאר, אבל, בהתחשב בכך שמדובר בדיור חינם שחוסך הרבה הוצאות, וכן בתחושה ביתית נעימה, העסקה נראתה לנו הוגנת ביותר. בזכות העובדה שלא היו לנו הוצאות דיור הרשינו לעצמנו להתפנק ולאכול במסעדות המערביות הטובות הרבות בעיר (איטלקי, סושי, אמריקאי, מקסיקני… בביקור הבא בטח נגלה עוד… ). אחד היתרונות המשמעותיים שגילינו הוא נחמן – הנציג הישראלי של העמותה שחי בקזחסטן ומלווה את התהליך ואותנו במהלך השהות שם. כשנמצאים בארץ כה רחוקה, בתהליך כה משמעותי, מאד נעים לדעת שיש “על מי לסמוך” – שכן נחמן הוא “אחד משלנו”. בדרך כלל הנציג במדינת האימוץ הוא אזרח מקומי דובר אנגלית, אך בעל המנטאליות המקומית. ההורים המאמצים תלויים בנציג לחלוטין, שכן אין הם דוברים את שפת המקום וכמובן שאינם בקיאים ברזי הנהלים והבירוקרטיה. בעבורנו, העובדה שמלווה אותנו נציג ישראלי הגון ואבהי כמו נחמן מאד מסייעת לתחושת הביטחון והנינוחות. בכלל, תחושת הביטחון האישי באלמאתה גבוהה ביותר: אנחנו הסתובבנו בכל שעות היום באופן עצמאי, ללא צורך בליווי של נציג או מתורגמן, מאד נהנינו לשוחח ולתקשר עם התושבים המקומיים ולא חששנו מכל מיני התנהגויות לא נעימות (גנבות, רמאות) שלעיתים חשים תיירים מערביים במדינות מסוג זה. התנועה הנוחה ביותר ברחבי העיר היא באמצעות נהגים מקומיים שאוספים טרמפיסטים תמורת תשלום לפי תעריפים ידועים מראש. אף פעם לא הרגשנו שמנסים לגבות מאיתנו מחיר מופרז בשל היותנו תיירים.
פוגשים את הבת שלנו לראשונה!
המפגש הראשון והמרגש עם הילדה התקיים בבית הילדים בנוכחות נציג מטעם העירייה שמייצג את שירותי הרווחה. בית הילדים אכן מקסים, הרבה יותר ממה שציפינו. המקום מרווח, מאד נקי ומטופח, הילדים נראים בריאים, אוכלים טוב ואף זוכים למסז’ים ולשיעורי מוסיקה ע”י מורה מקצועית לריתמיקה.
בשבועיים הראשונים יש להגיע כל יום לביקור של שעתיים ולחתום ביומן האימוץ כדי שתהיה הוכחה לכוונות הרציניות לאמץ. מסתבר שצוות הרופאות והמטפלות אכן עוקב אחר הקשר שנוצר בין ההורים והילד, במטרה להיווכח שנוצר קשר טוב. למזלנו אנו, הילדה שלנו התגלתה כתקשורתית ומקסימה כבר בביקור הראשון ומאז בכל יום נהנינו לשחק ולהשתעשע איתה, כאילו תמיד הייתה שלנו…
בתום השבועיים בהם מבקרים וחותמים יום יום בבית הילדים, מתחיל החלק הקשה יותר ונכנסים לעידן אי הוודאות. בעיקרון, רק לאחר שהסתיימו השבועיים, ניתן להגיש את הטפסים והבקשה למשפט ולכן יש להמתין (בסבלנות לא קלה) עד שנקבע התאריך. מועד המשפט עלול להתמהמה מסיבות פרוזאיות כמו חג, חופשה של השופט וכד’. במקרה הפרטי שלנו, התגלתה תקלה מצערת ומסיבות בירוקרטיות שאינן ברורות לנו, הסתבר שהילדה שלנו לא הופיעה ברשימת המועמדים לאימוץ, כפי שנדרש בקזחסטן, ולכן היה עלינו להמתין עוד שלושה חודשים עד לקבלת פסק הדין שהילדה מאושרת למסירה ושאנו יכולים לאמץ אותה. מיותר לציין עד כמה קשה היה לנו לקבל את הבשורה המרה, בעיקר כשהדבר קרה שם, באלמאתה, לאחר שאנו מרגישים כה קרובים לילדה שלנו וכשההכרה שתוך זמן קצר סוף סוף נהפוך להורים.
מה שלא מחסל – מחשל
“מה שלא מחסל מחשל” – מסתבר שהמשפט הכה בנאלי הזה אכן כה נכון… לאחר ש”התאוששנו מההלם”, חזרנו ארצה והחלטנו להגיע לביקור פרטי נוסף בקזחסטן במהלך התקופה (למזלנו זה התאפשר בשל תקופת החגים), כך שלא נהיה בנתק של שלושה חודשים מהילדה שלנו. הביקור הפרטי הזה היה בשבילנו סוג של “חופשה”. החזרה לאלמאתה ולבית הילדים הייתה כמו “לחזור הביתה” – הצוות התנהג אלינו בצורה מאד חברית ואפשרו לנו ארבע שעות ביקור ביום. מזג האוויר היה נפלא ושמחנו לבקר שוב במסעדות, בתי הקפה והחנויות שהכרנו בביקור הראשון.
חזרנו ארצה בידיעה שכשבועיים לאחר מכן אמור להתקיים הדיון המשפטי המחודש בעניינינו ולמרות שמראש נאמר לנו שלא צפויה כל בעיה בתום שלושה חודשים, כמובן שהיינו במתח רב עד שלבסוף התקבל פסק הדין המיוחל.
בעוד ארבעה ימים אנו אמורים שוב לטוס לקזחסטן, והפעם (טפו טפו ) לחזור הביתה בשלישיה ולברך על המוגמר. או שאז בעצם הדבר האמיתי רק מתחיל?!…
נכתב בנובמבר 2004 ע”י
ורד איל דילר – פסיכולוגית ארגונית ומנחת קבוצות,
מייעצת ומלווה תהליכי אימוץ וטיפולי פוריות.
מוזמנים ליצור קשר: 052-5583464
מיזם האימוץ מארח את ורד במסגרת מפגשי חודש האימוץ: מכאב לצמיחה
המסע המטלטל להורות: יום ד’ 14.11 19:30 מפגש וידאו קבוצתי
משפחות צבעוניות: יום א’ 18.11 20:30 מפגש וידאו קבוצתי
להרשמה ולקבלת תוכניה
לקבלת פרטים נוספים פנו אלינו Programs@Adoptionwisdom.com
ורד איל דילר בהקראת קטע מרגש שכתבה, 13.5.18 במפגש Hopes הפורום לקידום פוסט אימוץ בישראל
ביוזמה ובניהול מיזם האימוץ