הרצאתו המרתקת של דן סיגל מבוססת על מחקרים ועל ספרו היישומי BrainStorm. הרצאת חובה להורים, למתבגרים, לאנשי טיפול וחינוך.

לפני צפיה בהרצאה מומלץ לעיין בתקציר שלהלן המפרט מושגי יסוד ועקרונות בהבנת השינויים החלים במוח במהלך תקופת גיל ההתבגרות. תודה לאמא (מאמצת) שצפתה, הקשיבה והייטיבה לסכם הרצאה חשובה (מאד) זו. אני מציעה ממליצה להעביר ההרצאה גם לאנשי טיפול וחינוך.

״סיעור מוחות״ – שינויים מוחיים בגיל ההתבגרות / תקציר הרצאתו של דר׳ דן סיגל

• הערה – לטובת הפשטות – התרגום והתמצות בלשון זכר, אך הכוונה כמובן לזכר או  נקבה באותה מידה. 

למוח ככלל שני מצבים:

1. רצפטיבי, כלומר קולט

2. ראקטיבי, כלומר פעיל ותגובתי.

במצב של סכנה או איום כלשהו, המוח (ובעיקר גזע המוח האחראי על הפעולות האוטומטיות שלנו) עובר מיד למצב פעיל/תגובתיֿ (מוכן להגיב באחת מתגובות FFFF– הילחם/ ברח/ קפא/ התעלף), ואינו פנוי כלל לקליטה/למידה/יצירת קשרים עם אנשים אחרים. 

המערכת הלימבית במוח אחראית על ביטוי רגשות וכן על מוטיבציה (=הנעה, היא הבחירה/רצון של האדם לשים לב למשהו מסוים ולהשקיע בו אנרגיה). המערכת הלימבית מקושרת בצורה חזקה עם גזע המוח. 

Attachment – קיים אצל יונקים, ומאפשר לתינוק/ גור להיות תלוי לחלוטין בהוריו לשם השרדותו, למשך תקופה מסוימת.

מרכיבי ה-attachment החיוניים הם SSSS:

1. being Seen – שההורה (/המטפל העיקרי) יראה/יזהה/יבין את הרגשות של התינוק. 
2. Safe – שההורה יגן על התינוק מפני כל הסכנות שעליהן מתריע גזע המוח. אם התינוק ירגיש (במערכת הלימבית) מוגן, וגם—
3. Soothed – מורגע ע״י המטפל העיקרי, זה יאפשר למוח שלו לעבור ממצב ראקטבי למצב רצפטיבי, ויעודד את התינוק/הילד להמשיך ולשתף את ההורה ברגשותיו. 
4. Security  – תחושת בטחון אצל התינוק מתקבלת מהשילוב של 1+2+3. התינוק מרגיש שיש לו על מי לסמוך. מתפתחת secure attachment (התקשרות בטוחה). 

שינויים בגיל ההתבגרות (גיל 12-24 ש׳ כיום – תקופה ארוכה הרבה יותר מאשר בעבר): 

1. במוטיבציה – לא האישור וההתלהבות של ההורים הם הגורם המניע, אלא דברים שגורמים למתבגר להתרגש, להתלהב ולהשתוקק (to find a passion). 
2. הרצון/צורך להתרחק מההורים, כלומר ״לצאת מהבית״, להפוך בהדרגה עצמאיים. 

הגורמים המאפשרים את השינויים הנ״ל, והכוללים במיוחד שינויים במוח של המתבגר, הינם: 

1. השתייכות לקבוצת שווים, ממנה ניתן כעת לקבל את ה-SSSS. לכן חשוב למתבגרים לשמור על ההשתייכות הקבוצתית, להיות כמו כולם כדי להיות מזוהה ושייך בוודאות אליה. 
2. שינויים במוח של המתבגר, המאפשרים לו להגדיל את יכולת האינטגרציה (קליטה ועיבוד משותף המתבצעים בעיקר בקורטקס הפרה-פרונטלי) של המידע המתקבל מחלקי המוח השונים, כשיכולת אינטגרציה גבוהה יותר מאפשרת לתיפקודים מוחיים גבוהים יותר להופיע, ואלה מאפשרים למתבגר להפוך לעצמאי ולהתמודד עם הסכנות האורבות בחוץ, בלי להכנס יותר מדי למצב ריאקטיבי. 

ההגדלה של יכולת האינטגרציה המוחית מתאפשרת הודות לשינויים אלה במוח: 

1. Pruning – גיזום של הנוירונים המיותרים (בגיל 2-12 ש׳, הילד הוא כמו ספוג שסופג ולומד כל דבר, וכעת מתחילים לבדוק מה נחוץ ומעניין, ולהעיף את השאר. 
2. מיאלינזציה – חיזוק הקשרים בין הנוירונים שלא נגזמו – מתבצע ע״י תרגול וחזרות רבים. 

• 
  דר׳ סיגל מציין, שלעיתים, בזמן ששינויים אלה מתרחשים במוח, חלק מהמערכות עלולות לא לעבוד בצורה מושלמת, ויתכנו התפרצויות, לביליות רגשית ואף הופעה של מחלות פסיכיאטריות בשכיחות מוגברת. כגון למשל אם מבוצע גיזום נוירונים במוח של ילד שמראש מסיבה גנטית יש לו פחות נוירונים, או שהוא עבר טראומה (גופנית ו/או נפשית) שגרמה למצב דומה, ומגיעה עונת הגיזום, המתבגר הזה עלול להשאר ללא מספיק נוירונים לתיפקוד תקין, במצב רוח טוב. 

המאפיינים המרכזיים של גיל ההתבגרות:

1. emotional spark – ניצוץ רגשי – שמאפשר לפתח passion=תשוקה/מוטיבציה גדולה להגיש דברים, שהיא כוח גדול, אך עלולה להיות מלווה גם כאמור (ובפן השלילי) בתגובות קופצניות ובלביליות (חוסר יציבות) רגשית. מתאפשר ע״י שינוי מוחי המקנה למערכת הלימבית השפעה מרכזית יותר מאשר בגיל הצעיר יותר.
   Social engagement – התעסקות/מעורבות חברתית מרובה עם מתן מקום מרכזי לקבוצת השווים – עם פן חיובי חשוב של חברות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, פן שלילי – לחץ חברתי. 
2. Novelty and creative expression – חדשנות וביטוי יצירתי-  שינוי הנובע מתוך שינויים במערכת הדופמינרגית המוח, הקשורה בעיקר לתנועה ולפעולה. מחד הרמה הבסיסית (baseline) של הפרשת הדופמין יורדת בגיל ההתבגרות, דבר שיכול להתבטא בנטיה של המתבגר להשתעמם מהר כשאין ״אקשן״ מסביב, אך ברגע שהוא מתחיל לפעול, העליה בהפרשת הדופמין מהירה יותר מאשר בגיל צעיר (או בוגר) יותר, מצב שמביא למעגל של היזון חוזר המעודד המשך פעילות. התפתחותית ואבולוציונית, ניתן לראות את היתרון (הפן החיובי) בשינוי זה, בכך שהוא מניע את המתבגר לצאת מחממת הבית ולהתנסות, כדי לקדם את עצמאותו והתמודדותו הטובה עם סכנות העולם. בפן השלילי – רמה גבוהה של דופמין יכולה לעודד גם להסתכן ולפרוץ גבולות מעבר למקובל. 
3. חשיבה היפרציונלית – המוח בגיל ההתבגרות שם לב יותר וכך מחשיב בצורה חיובית יותר פעילות אקטיבית/עשייה,  ומקטין (שם לב פחות) את הסיכונים והשיקולים נגד עשייה. 

הערה: מהכתוב לעיל ניתן להבין למה ואיך מתבגרים נוקטים יותר מאחרים בהתנהגויות בנות סיכון. לדעתו ניתן להתמודד ולהקטין התנהגויות סיכון אלו ע״י שילוב של הקניית ערכים המשכית ע״י המבוגרים וכן הצעה ודרישה מהמתבגרים לתרגל מודעות עצמית/חיבור לתחושת הבטן לפני נקיטת התנהגות סיכונית, תוך כדי חיזוק המתבגרים שהם כן יודעים בפנים באמת מה נכון ומה לא נכון לעשות, ואם רק יתחברו לתחושת הבטן, יקחו פחות סיכונים. 

דר׳ סיגל מספר בהרצאתו כי בספר שהוא כתב לקריאה משותפת של מתבגרים והורים, קיימת רשימה ארוכה של תרגילים לחיזוק המודעות העצמית/מיינדפולנס במתבגרים.

לסיכום: 

דר׳ סיגל מציע, ממליץ ומדגיש את החשיבות של גיוס הניצוץ הרגשי, התשוקה, הרצון לחדש, היצירתיות והאומץ של המתבגרים לטובת קידום העולם המודרני ופתרון בעיותיו. 

גיוס כזה יתאפשר לדעתו בתנאים בהם מוצעות תכניות לימוד אטרקטיביות למתבגרים בתחומים המעניינים אותם, עם יכולת בחירה, יחד עם מטריית המוגנות, הגבולות וההכוונה של המבוגרים המנוסים יותר. 

הוא ממליץ גם למבוגרים שבינינו לנסות לחפש ולהחיות את המתבגר שבנו, לשמור ולא לאבד את הניצוץ הרגשי והתשוקה, ולשמר וטפח את הקשרים החברתיים התומכים והמשמעותיים שלנו.

להלן ההרצאה המלאה:

התמונה: בהרצאה דן מסביר את תהליך ההתמחות של חלקי המוח, על גידוע "ענפים" (נוירונים) וצמיחה לכיוון אינטגרציה. לכן התאימה כאן תמונה של ענפים, פריחה ונוף פתוח. הורה לילד מתבגר שאומץ צריך אויר לנשימה וראיה מרחיקת לכת. אני מקווה שהתמונה מסייעת.