המפגש נערך ב- 14.7.21 וארך כשעתיים. מפגשים דומים חינמיים ייערכו ביום ג' 20.7 בשעה 20:30 וביום ג' 27.7 בשעה 27.7 14:30
יוזמה ואירוח: מיזם האימוץ והאומנה.
ההקלטה המלאה תהיה זמינה בקמפוס המקצועי
להלן קטעי וידאו נבחרים מתוך המפגש שנערך בהנחיית שרונה. הצטרפה למפגש גם נטע סימן טוב, מטפלת רגשית הוליסטית, אומצה בגיל שש וחצי.
תמצית 5:09 דק':
אתם צריכים לזכור שאם אנחנו עומדים לצאת עם הילד / עם הנער למשהו שהוא תורם לקשר כמו סרט, ארוחה, טיול, צעידה לא משנה מה, משהו שקבענו , משהו שתורם לקשר שהוא מיטיב איתו אבל מה לעשות, היה לפני זה פתאום פיצוץ בבית, דרמה, אנחנו לא נעניש את הקשר. אני לא אגיד לו בגלל שעכשיו קיללת אז אין סרט או אין זה, אני גם לא אתעלם מזה. אני אתייחס לזה. אם אני בשוק וזה לפעמים קורה לנו אני אקח את הזמן, אני אקח הפסקה ויכול להיות שאני אגיד לו תראה קבענו לצאת טטט אני צריכה להתארגן כי כרגע אני עצובה כרגע וקשה לי קרה כאן משהו שהוא מאוד מכאיב לי אוקיי דיברנו על אוטנטיות דיברנו על זה שבעצם יש לנו היקשרות ויש לנו אותנטיות. אני חייבת להיות אותנטית, בסדר ואני יודעת שעכשיו בא לי להגיד תעלם לי מהפנים, דברים מאוד קשים, כן ובא לי לבטל אפילו את האירוע . ממש ממש בא לי אבל היא זוכרת שאמרו לי בזום שלך. רגע ,קודם כל תדאגי ל wellbeing יש לך, שתי משהו תנוחי תתקלחי. לפעמים החצי שעה – שעה הזאתי תאפס, כלומר אני לא אקבל החלטה בזמן הסערה כי החלטה תמיד תהיה שברו את הכלים ולא משחקים. נכון תמיד אני רוצה להגיד זהו, עשית ככה אז נבטל. אני אזכור מה שכתוב כאן דרמה לפני. ציטוט שלי דרמה לפני או במהלך חוויה משפחתית היא אירוע חולף .תאמינו לי אנחנו נרגעים וממשיכים. אני לא מתעלמת ממה שקרה. קיללת אותי, אליי אתה תדבר בצורה מכבדת. אני אבקש שהוא ינסח מחדש את מה שהוא רוצה. אוקיי אם זה ממש ממש קשה לפני אני אגיד אני עוברת לחדר אחר או אני יוצאת החוצה, אני נרגעת וחוזרת, נרגעים וממשיכים את הרצף של החיים. הוא משהו קריטי לילדים שלנו כי החיים שלהם כבר פעם אחת – פעמיים – שלוש נשברו ועל כן לא בעיה בשבילם לשבור עוד פעם ולהפסיד אתה מה קבענו. זה קטן עליהם ואני דווקא ממשיכה. היה במפר היה בור ,יצאנו. נעבור. ממשיכים ממשיכים, לא ממשיכים אוטומטי נרגעים. זה דבר אחד החשיבות של הרצף החשיבות של הקשר. החשיבות של הדבר הטוב שקבענו לעשות כי אמרנו שהקשר הוא מה שחשוב. החשיבות שאני רגע אתאפס והחשיבות שהוא יבין שאמא אמא שלי האמא הזאת אמא אומנה או אמא שאימצה היא אמא חזקה היא לא נשברת היא לא נבהלת היא בן אדם. היא לוקחת את הזמן לעצמה והיא לא נעלמת מהחיים שלי. בסדר ,בגדול כשאנחנו מתחילים להבין את כל התהליך הזה אנחנו נשפר כלומר את העוצמה של כל המשברים. אנחנו נפחית אנחנו את המשך נקצר והתכיפות, אנחנו נקטין במקום שהאירוע יהיה בעוצמות של 9-10 שזה להרוס בית לא עלינו, במקום אנחנו נהפוך את זה לאירוע של 67 שהוא גם קשה אבל פחות, במקום שעתיים של דרמה. ברגע שאני יותר מווסתת כי נחתי קצת ביום, כי אכלתי, כי דאגתי לעצמי, מה שדיברנו בהתחלה, אבל אני יותר רגועה אני אהיה יותר נוכחת, אני אדע לנהל את המשבר. האירוע התקצר משעתיים לשבע דקות, התכיפות במקום שתהיה פעמיים ביום היא תהיה אולי פעמיים בשבוע. זה לא כיף אבל זה הרבה יותר טוב בסדר בגדול ויש לנו איזה מפגשים אחרים. תחשבו כימיה – איך אני מייצרת בגוף, בנפש
שלי במוח שלי כימיה טובה יותר במקום כימיה של מתח שהיא נגרמת כתוצאה מהורמוני הסטרס. שאנחנו צריכים אותם אבל במידה מופחתת איך אני מייצרת כימיה של חיבור של הורמון החיבור של אהבה, של ביטחון, הורמון שנקרא אוקסיטוצין, איך אני מפחיתה קורטיזול, מעלה אוקסיטוצין.
תחשבו ככה ואני מאוד אוהבת כימיה בהקשר הזה. נכון, צריך ליצור תרכובת טובה ואנחנו ממש אלכימאים.
תימלול הסרטון. התימלול מופיע גם בגוף הוידאו:
אני אזכור שגם אם הילדים שלנו הם מעל גיל 20 ואני מאחלת להם עד 120 הם זקוקים לנו מאוד מאוד זקוקים אנחנו יכולים לראות ילד בן 16 ילד בן 26 שהתפקוד שלו במובנים מסוימים כמו הגיל שלו ופתאום פתאום יש רגע שהוא מתנהג כמו ילד בן שנתיים או בן שש פתאום אנחנו רואים את הפער הזה להבין שמבחינה נפשית רגשית יש שם אמא תעזרי לי אמא קשה לי אבל הם לא תמיד ידעו להגיד את זה הם יגידו את זה בהתנהגות אז שאנחנו רואים ילד ש-תה תה תה תה תה תה הוא בעצם אומר קשה לי תעזרי לי זה לא אומר שאני אוותר אבל אני אהיה נוכחת וזאת הזדמנות נוספת שאנחנו נתרגל 30 שניות את המקום הזה שאני לוקחת אוויר. אני זוכרת איפה אני יום רביעי בלילה בפגישת זום עם חברות עוד אמהות של אימוץ ואומנה, אני שמה לב לנשימה שלי לישיבה שלי שכיבה שלי או להליכה אני שמה לב כשאני מתרגלת את זה נוכחות מלאה פעם ביום גם אם פתאום היה נורא קשה בבית אני עושה את זה משהו שם נרגע כי אני פה אני רואה אותך.
תימלול הסרטון. התימלול מופיע גם בגוף הוידאו:
אני צריכה להבין שאני צריכה להכין את הילד, לא להכין אותו לחיים האלה שעכשיו זה החיים. אנחנו לא צריכים לחוס או לרחם על הילדים שלנו בגלל מה שהם עברו ,בגלל מה שקרה להם, בגלל מה שהם לא קיבלו. ממש לא. אני אומרת לכם, מבחינת מחקרי מוח הדרך הכי טובה לייצר ילדים חסונים, ילדים שיודעים להתמודד עם תסכול, ילדים שהמוח שלהם לא מתפרק כשמשהו לא קורה ולילדים שלנו הם יותר פריקים . כן, המוח שלהם נכנס להר געש, לכאוס, לצונאמי כשמשהו לא קורה כמו שצריך. כן, כשיש פער בין מה שהם ציפו שיקרה למה שקורה. אין סיבה להיבהל. זה חלק מהחיים. תאמינו לי שהמקום הזה שבו אנחנו בעדינות ובעקביות עוזרים לילדים שלנו להבין שכן זה חלק מהחיים ,אנחנו מתווכים להם את האירוע הצפוי והבלתי צפוי ואנחנו בעצם מייצרים מצב שבו הם בעצם לומדים לסמוך על עצמם שגם אם הם היו נורא מאוכזבים, נורא כועסים, נורא זועמים, כשהם עוברים דרך זה ולא רק מתפרקים, אלא מתפרקים וחוזרים לעצמם הם מעריכים יותר את עצמם. הערך עצמי שלהם גדל מזה שהיה משבר והחיים ממשיכים. אל תפחדו ואני יודעת שבחלק מהמשפחות יש המון קשיים. אוקיי. יש מצבים של באמת דאגה אבל תדעו שזה החיסון הטוב ביותר. העניין הזה של לתבוע ולדרוש ולצפות ולבקש מהילדים שלנו שיעשו דברים בבית לעצמם לנו זה ממש ממש לגיטימי. ילד שלא עושה או לא מבקשים ממנו או לגמרי לגמרי מוותרים לו זה ילד שלא ירגיש מוערך. הם צריכים להיות משמעותיים וזה נכון לגבי כל הורות ועוד יותר לגבי ילדים ששואלים את עצמם בבוקר ובערב למה ויתרו עליי.
שרונה דוכנה:
כדי לחוש ולהעניק ביטחון, כדי ליצור קשר מבוסס חשוב להבין את הפיזיולוגיה של הגוף בהקשר לטראומה התפתחותית.
מוזמנים להיות בקשר עם מיזם האימוץ והאומנה
לעקוב אחרינו ברשתות
לקבל ניוזלטר במייל
רוצים להשפיע לטובה? שתפו. תודה!
0522-941146
שיחות ומסרונים בימים א’-ה’
12:30-16:30
Email Programs@AdoptionWisdom.com