חיפוש

כיצד מגיבים כשמתבגר מאיים לעזוב את הבית?

"חרף העובדה שעולמנו השתנה - או, ליתר דיוק, בגלל עובדה זו - יותר חשוב מאי פעם לגייס את הביטחון-העצמי שלנו ולמלא את תפקידנו כנקודת מצפן פעילה בחיי ילדינו. אפשר שהעולם השתנה אבל ריקוד ההיקשרות נותר בעינו...עלינו לזכור שילדים זקוקים להכוונה, ושאנחנו המשאב הטוב ביותר לזה, בין אם הם יודעים זאת או לא."
'איחזו בילדיכם', חלק 4, פרק 14 איסוף ילדינו, עמ' 192,

שאלה אמא (בקבוצה): כיצד מגיבים לנער מתבגר כאשר מאיים שיעזוב את הבית?

התייחסות ראויה למתבגר המבטא רצונו לעזוב את הבית, חשוב שתכלול התייחסות למספר היבטים. מכיון שמדובר במשפחות עם ילדים שאומצו ואומנה אלו ראשי הפרקים בתשובתי: אל תוותרו עלי, אני שולט על חיי, תיאום ציפיות, גבולות האחריות של ההורה ואיפה זה פוגש אתכם?
בסיום הוספתי סרטוני העשרה.
השאלה עלתה בקבוצת הווטסאפ של ההורים וזכתה לתגובות רבות. מעוניינים להצטרף? כיתבו לי מכאן הודעה אישית ונחבר אתכן.

להלן תשובתי המורחבת, אך קודם לכן שתי הערות:
1. הדברים שכתבתי מטעמי והסרטונים אינם תחליף לייעוץ של גורם מקצועי. כדאי וחשוב להיוועץ באנשים שאתם סומכים עליהם.

2. טבעי שילדים בכל גיל וכמובן בגיל ההתבגרות יאיימו בעזיבת הבית. הרבה פעמים בחלוף מס' שעות הם עצמם שכחו מהעניין ולכן לא בכל פעם צריך 'לעשות עניין'. אפשר להיות 'נוכחים' ולהגיב בהקשבה ובחמלה. לעיתים די באלו, כדי שהילד יחזור לחוש רצוי ושייך.

א. אל תוותרו עלי

כל נער ובוודאי אם אומץ בילדותו, עלול לאחר עזיבתו את הבית (גם אם מבחירתו) וגם אם עובר להתגורר אצל קרובי משפחה – להאשים את הוריו שויתרו עליו בקלות ולא נלחמו עליו.

ילדים שננטשו בינקותם נוטים לשחזר נטישה במהלך החיים או לעורר מצבים הגורמים לסביבה לנטוש אותם פסיכולוגית ואף פיזית. לאור דברים אלו ולנוכח ההבנה ש'המקום הנוח' עבור ילדינו הוא בשוליים יש לקחת בחשבון שהילדים מצפים בלא מודע שלהם שנסביר שוב ושוב עד כמה הם רצויים בבית. כך שגם אם הילד מבקש לממש את המעבר לקרובי המשפחה, חשוב לקחת בחשבון את הצרכים הפנימיים שלו ולנהל עימו שיח מאד ברור (במידה והמסר אמיתי ונכון):
"אנחנו מאד רוצים שתשאר כאן, אתה בוחר לשנות בית ובכל רגע שתבחר המיטה שלך והמקום שלך ואנחנו נקבל אותך בחיבוק גדול".

ב. אני שולט על חיי

פעמים רבות (מהיכרות אישית עם עשרות מאומצים), רבים מהם מבקשים לנטוש את הקן בטרם ישליכו אותם ממנו. כלומר, אני חש 'על הקצה' ולכן אעזוב מיוזמתי במקום להמתין ל'בעיטה' מהבית. חשוב לברר עימם כמה הם חשים רצויים בבית. כדאי לשאול את עצמנו הורים ומורים עד כמה אנו ביקורתיים ושיפוטיים כלפי הילדים והנערים. אם ישנן התנהגויות מאתגרות זה הזמן לפתור אותן. אם ניסיתם לאורך זמן ולא הגעתם לפתרון, אולי ההנחיה ההורית שקיבלתם אינה מדוייקת עבורכם.

כמעט כל אתגר ניתן לפיתרון. ילד המתנהג באופן מאתגר וקיצוני ההופך ל'נער בסיכון' יעדיף לא להיות שייך לבית, כי הוא חש לא רצוי. במקרים כאלו ישוטט, יצטרף לחבורות רחוב וכאמור יבקש לעבור לגור במקום אחר. הוא יעשה זאת לא בגלל שזהו רצונו האמיתי, אלא כאמור כדי להקדים לעזוב בטרם יינטש שוב ע"י הוריו. זו מכה גדולה וחוויה צורבת ביותר לכל מתבגר ובמיוחד למי שכבר חווה נטישה בילדותו.

ג. תיאום ציפיות

לעיתים מתבגרים 'קורסים' לנוכח הדרישות הצנועות שלנו מהם בבית. כאות מחאה הם מאיימים לעזוב בתקווה ששם בבית הבא, הם ינוחו על זרי הדפנה בצורה של מיטת אפיריון. לכן, לפני ולקראת המעבר לקרובים קריטי לקיים עימם תיאום ציפיות. כדי שהמתבגר לא יניח שהגיע לדודה/ סבתא למלון חמישה כוכבים ⭐⭐⭐⭐⭐. גם בבית המארח הוא נדרש לבצע מטלות לטובת הבית. מעבר לניקוי פאנלים 😉.

ד. מהי אחריות ההורה

בשאלה שעלתה בקבוצה ביררו לגבי גבולות אחריות ההורה לנער העובר לגור אצל קרובים. תשובתי: יש דברים שהם ע'פ החוק ויש כאלו שהם nice to have.
כל הורה והאג'נדה שלו. חוגים הם בטח לא חובה רשמית שלנו.
רופא שיניים כן. לדעתי. בכל מקרה בכל גיל כדאי שידעו גם לעבוד ולהרויח כסף💰. אשמח לפרט.

ה. איפה זה פוגש אתכם?
כשהילד שלנו מאיים לעזוב את הבית, או אף מממש את איומיו, בין אם עובר באופן מסודר לבית קרובים או למסגרת חוץ ביתית או משוטט בימים ובלילות, נעדר מהבית או מביה"ס הכפתורים ההוריים שלנו נלחצים ואכן המצב מלחיץ!
טבעי שנחוש מתח רב ונגיב לנוכח התנהגות המאותתת סיכון.

במקביל חשוב שנכיר את חוויות ההיקשרות שלנו מילדות. האם דפוסים מסוג 'כשקשה לי אני נעלמת/ מתרחקת'? או אולי כאשר הילד מתנהג כך אני חשה אשמה, בושה?
האם האתגרים מניעים אותי להיעזר בחברים, בני משפחה ובאנשי טיפול או אני בלא מודע מתכנסת פנימה ומסתתרת מה שיעצים את תחושת הבדידות?

עלינו לזכור שהחשוב מכל הוא: הקשר הורה-ילד. מומלץ להיעזר בעבודה מערכתית עם צוות מקצועי רב תחומי.
עלינו לוודא שאכן הילד מתנהל באופן בטוח, להבין את מצוקותיו הפנימיות וכמובן לדאוג לעצמנו, לרווחה הפנימית שלנו כהורים. בנוסף לידע, לכלים ולתמיכה שנקבל הכוחות הפנימיים שלנו הם המשאב העיקרי שיעמוד לרשותינו בתהליך.

להלן סרטוני וידאו ממומחים וכן מבוגרת שאומצה שבעצמה אשת טיפול. אני בטוחה שתפיקו מהם ערך רב, מתנות לחיים.

שרונה דוכנה, מייסדת ומנהלת מיזם האימוץ והאומנה
דוא"ל childadoptionisrael@gmail.com
הקליקו לשלוח אלי ווטסאפ: 0522-941146

העשרה רלוונטית: סרטוני מומחים ומאומצת מטפלת

ד"ר ברנדה מקרייט מתוך הקורס: אימוץ מה שעליך לדעת, פרק 1: הנטישה

נגן וידאו

ד"ר ברנדה מקרייט מתוך הקורס "אימוץ מה שעליך לדעת", הכולל תשעה פרקים, סה"כ 3.5 שעות. הפרק הראשון עוסק בנטישה. הוידאו הינו תקציר הפרק. את הקורס תרגמנו לעברית. התרגום נמצא בוידאו המלא של כל שיעור. החברים במועדון 'חוסן למשפחות' מקבלים גישה לכל הקורסים שפיתחנו, הסדנאות הקבוצתיות וכן לקורס הנ"ל. קישור למועדון למנוי חודשי/ שנתי.
בנוסף, הפקנו ספר אלקטרוני e-Book קישור לספר. מתנה: מוזמנים להוריד אל המחשב/ טלפון את הספרון 26 עמודים תמצית הקורס כאן בקישור.

ד"ר פול סאנדרלנד, לוותר ולמסור לאימוץ

נגן וידאו

לוותר ולמסור לאימוץ: הבנת ההשפעה של פגיעה פסיכולוגית מוקדמת
פול סאנדרלנד*, ההרצאה נערכה בכנס ICAAD 2019 לונדון. קישור לעמוד ההרצאה. כאן תוכלו לקרוא הסבר מפורט בעברית וכן לעבור להרצאה נוספת וחשובה במיוחד של פול: אימוץ והתמכרות Adoption and Addiction

נטע סימן טוב, בוגרת שאומצה, מטפלת - חווית הנטישה

נטע לנדמן סימן טוב, מטפלת הוליסטית רגשית, אומצה בגיל שש וחצי. השיחה מתוך מפגש זום קבוצתי עם הורים מאמצים שנערך במסגרת התכנית 'חוכמת האימוץ האומנה' אוק' 2018: על נטישה, זהות והכעס על ההורים המאמצים. כשאני מסתכלת הנושא של נטישה אני חושבת שזה אחד הנושאים הכי כואבים שנוגע לאימוץ. אותי אימצו שהייתי בת 6 וחצי, ההורים הביולוגים שלי, לא ויתרו עלי. לפחות האמא הביולוגית שלי נלחמה עלינו עד הרגע האחרון ואני יודעת שגם אחרי. והעובדה שלקחו אותנו לאימוץ, מבלי לשאול, מבלי להתייעץ, מבלי… קרעו אותנו, והרגשתי קריעה מאוד מאוד גדולה, מכל הזהות שלי, מההורים שלי, מהמשפחה שלי, מהעיר שגרתי בה, מהפנימיה שהייתי בה, מהחברות שלי, מהמטפלות בפנימיה, מכל מה שידעתי שהוא אני, וגם מהשם משפחה שלי, שהוא גם משהו שהוא משמעותי. פתאום הגעתי למקום חדש, ואני צריכה להתרגל למקום החדש הזה, והסביבה החדשה הזאת, ולהורים החדשים האלה, שהם זרים לי, אני לא מכירה אותם. היה לי המון המון התנגדות, להתחבר אליהם. היה לי הרבה כעס, כעסתי עליהם מאוד, כאילו האשמתי אותם, שבגללם, בגלל שהם אימצו אותי , לקחו אותי מהבית. זאת אומרת שהם אשמים בכך, בנתק מהמשפחה הבילוגית שלי ומכל מה שהכרתי, והרבה מהכעס שלי עליהם היה מהסיבה הזאת "אתם אשמים שלקחתם אותי" אבל מה אני לא אמרתי להם את זה, זה נשאר אצלי.
לקריאת התימלול המלא של הסרטון הוא מפורט מתחת לוידאו הקליקו לערוץ היוטיוב שלנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

לעקוב אחרינו ברשתות

לקבל ניוזלטר במייל

רוצים להשפיע לטובה? שתפו. תודה!

Facebook
Telegram
WhatsApp

0522-941146

שיחות ומסרונים בימים א'-ה'
12:30-16:30

Email Programs@AdoptionWisdom.com

כשמתבגר רוצה לעזוב את הבית

מדריך להורדה במתנה:

הורים משתפים:

קריטי שהורים שאימצו ילדים יזכו לליווי מדויק מותאם למטרות ולצרכים. פיתחנו גישה מוכחת תוצאות להפחתת מצבי משבר וליצירת קשר בטוח.

חווים מצבי משבר ורוצים קשר בטוח?

פוסטים אחרונים: